קטעים קצרים

ריח של כמעטיות

וזה כבר שנים שאנחנו כמעט אוהבים.
כאילו לעולם לא אכפת אם בהודו או בתל אביב, העיקר שנהיה מחוברים.
ומזה שנים שלא באמת נפגשנו, חוץ מהזיכרון שנשאר.
כמו שמש וירח, האחד עולה והשני יורד, השני עולה והאחד יורד. לעולם לא ייפגשו; אולי חוץ מלילות קסומים במיוחד. וכשיפגשו יהיה זה נס, וכאילו רק לשניות אחדות בזמן.
שנים שכמעט אהבנו, כמעט נפגשנו, כמעט נקשרנו. כמעט חיברנו, חיינו אחד בשל השני. כמו גלגל שמסתובב ולעולם לא עוצר, תמיד מתפספס איכשהו.
ואני זורמת, מה הרי אפשר לעשות. תנוחי, אני אומרת לעצמי. תני לחיים לכוון אותך. נו, מה זה עוזר. בסוף אני מוצאת את עצמי כל כך רחוקה.
חוזרת אחורה, בלב שכבר לא כל כך שלם. אולי בהחלטות שלו.
הרי אם אני חוזרת אחורה ואתה מתקדם, חייבת להיות לנו נקודת מפגש.
וזה כבר שנים, שאנחנו כל כך קרובים, אך לא באמת אוהבים