Basics of Destiny

פרק 6

בגלל שאני אוהבת אותכם וגם בגלל שלקח לי יותר מידי זמן לעלות את הפרק עשיתי אותו ממש ארוך 2389 מילים ליתר דיוק תהנו..

____________________

אך יד תפסה אותי "חכי רגע.." ליאו אמר "המצב של אמא היה כל כך חמור שהיה צריך להזמין אמבולנס.? "
"היא תיהיה בסדר.? "
"אתה מרגיש טוב.? "
"לא נפצעת.?"

הפצצתי אותו בשאלות "אמא תיהיה בסדר. אבל היא נפצעה באזור עמוד השדרה. אני מרגיש טוב רק הרגל כואבת לי קצת אבל זה לא משהו שמים ופלסטר לא יכולים לסדר.." אמר, זה לא הרגיע אותי בכלל! טוב רק טיפה העיקר המצב של אמא לא חמור..

בלי לשים לב נפלתי לתוך ידיו של לאו מאפיסת כוחות.. נראה לי שהשתמשתי יותר מידי באש.. רגע השתמשתי גם בטלפתיה שזה עוד יותר גמר לי את האנרגיה ועוד כל מיני דברים שעזרו לי בקרב..

"הי!, הי! קאתרין!"שמעתי אותו צועק אבל הייתי די חלשה ניסיתי לפתוח את פי כדי לומר לו שהכל בסדר איתי ואני פשוט קצת חלשה אבל לא הצלחתי להוציא אפילו צליל..

הרגשתי משותקת, לא יכולתי להזיז אפילו אצבע "קאתרין! הי! תגידי משהו סתכלי עליי! מה קרה..?!" הוא הרחיק אותי טיפה כדי שיוכל להיסתכל עליי ולחפש תשובה למה שקורה לי..

"זה בגלל הקרב.. ביזבזת יותר מידי כוח אמרתי לך שאת צריכה להיזהר ולא לרוקן את עצמך לגמריי.." אמר ושילוב של כעס ואכזבה נגלה בעיניו "מה קרה.?" חשבתי, רציתי לשאול אותו מה קרה ועיניו נפערו ואז לפתע הבנתי שהשתמשתי בטלפתיה "אני לא יודע עם אני צריך לכעוס עלייך שרוקנת את עצמך כמעט לגמריי עד כדי כך שאין לך כוח להוזיז אצבע, ולמרות כל זה את משתמשת בטלפתיה.." אמר והרים אותי על ידיו וראשי הכבד נשמט על חזהו ..

ואז שמעתי גיחוח קטן שיצא מהפה שלו אבל ידעתי מה מציק לו, העובדה שהוא לא הצליח לעשות לפגוע ביצור ההוא ובסוף לא רק שהוא נפצע אלא גם אמא, אבל זה ממש לא באשמתו הבחור היה חזק ומשתמש אש כמוני רק חלש ממני אולי הוא שולט באש שלו אבל אני רצה יותר מהר ממנו והאש שלי יותר חזקה משלו הדברים היחידים שפעלו לטובתו היו הגובה והשרירים שלו..

~שנעלמו להם ברגע שהערפל יצא מעיניו של הילד..~ נכנסנו אל תוך הבית ולאו עדיין סחב אותי במדרגות כשראשי שעון על החזה שלו, הוא פתח את דלת חדרי השכיב אותי על המיטה וכיסה אותי בשמיכה, הוא התיישב בצד מיטתי ואמר "אני צריך ללכת לבדוק את המצב של אמא.." כשראה את עיניי הנפערות בהפתעה הוא מיהר להוסיף "כמובן המצב שלה טוב אני התכוונתי לומר שאני צריך לבדוק מתי ישחררו אותה הביתה.."

נאנחתי בהקלה ושיעול קטן תקף אותי ואדים עלו מפי "אני מרגישה כאילו אני מעשנת" אמרתי בטלפתיה וחייכתי חיוך קטן וצדדי, לאו התחיל לצחוק..

בפעם האחרונה שניסיתי לעשן בטעות שאפתי יותר מידי עשן ואז תקף אותי שיעול קטן וכשהחזרתי את הסיגרייה לפי ונשפתי את העשן החוצה להבה יצאה מפי ושרפה לגמרי את הסיגרייה ומאותו רגע לאו ממש לא התכוון לשכוח את זה..