"קאתה!!" שירלי צעקה מלמטה "אני באה!" צעקתי בחזרה, ירדתי במדרגות בריצה, "בוקר טוב חמודה שלי" אמי אמרה "בוקר טוב אמא" נשקתי ללחייה והלכתי לעבר התיק שלי
״בוקר טוב קייטי" לאו הוא היחידי שקורא לי ככה, והוא גם אחי הגדול, הוא בן 18, ובהתחלה הציק לי שהוא קורא לי ככה אבל מתרגלים, בכל זאת זה התפקיד של אח גדול לא.? "ביי חמודים!" צעקה אמא כאשר באנו לצאת מהבית "ביי אמא!" צעקנו אני ולאו ביחד "צ'יפס עלייך.." אמר מגחך "כן מה שתגיד.." אמרתי בעודי מגחכת לעצמי.
״קאתרין ! התחלתי להיתייבש פה בחוץ!!" אמרה שירלי וזינקה עליי "טוב אני לא מתכוון להמשיך לשמוע את בלבולי השכל שלכן נתראה אחרכך אז, ביי בננות.." אמר לאו, ללאו יש רשיון נהיגה גם לאופנוע וגם למכונית, אבל הוא בחר באופנוע.
עם תשאלו אותו למה הוא לא בחר במכונית הוא יגיד לכם שאין שום סיבה מיוחדת, ושהוא רוצה אופנוע לפחות לבינתיים. אבל לדעתי זה בגלל שעם הייתה לו מכונית הוא היה יכול להסיע אותנו, כי אחרי הכל אנחנו לומדים באותו מקום.
אני ושירלי בכיתה י' והוא בכיתה יב' "יאלה קאתה בואי בסוף אנחנו נאחר בגללך.." אמרה לי שירלי ונתנה פרצוף כזה של 'תיתאפסי על עצמך עוד פחות מחודש נגמרים הלימודים ויוצאים לחופש גדול!'
שירלי היא ילדה יפה מאוד, אבל רווקה, לפחות לבינתיים עינייה בצבע אפור-כחול ושערה שטני והיא תמיד באופנה ומשתמשת במסקרה שמבליטה את עינייה בשלמות.
"קאתה תיזהרי!" אמרה וכמעט נפלתי. מעדתי בגלל אבן?! אוקי אני צריכה להפסיק לחשוב יותר מידי ולהיתרכז בדרך לפני שאעשה לעצמי בושות, שירלי ואני צחקקנו על הכמעט נפילה שלי והמשכנו..
לאחר כמה וכמה דקות הגענו לבית הספר. אני ושירלי לומדות באותה כיתה, אנחנו לא מקובלות, אבל גם לא מ"הלא מקובלים" אנחנו באמצע, וזה מעולה מבחינתי, אנשים חושבים לפעמים, שזה שאני באמצע אומר שאין מישהו נגדי,
אבל זאת ההפתעה המון בנים ובנות משחקים אותה נגדי אבל לאו הוא אחד המקובלים ביותר בבית הספר ואולי אנחנו לא נראים אחים קרובים אבל אנחנו מאוד קרובים. בקטע טוב כע? הוא שומר עליי ומספר לי סודות ולהפך.
זה מזכיר לי שיחה אחת שהייתה בינינו לפני כמה זמן "קייטי את צריכה ללמוד לקרוא אנשים, ככה תביני על מי תוכלי לסמוך ועל מי לא, קשה למצוא חבריי אמת, ובעתיד יהיו כאלה שינצלו אותך ואת כוחות שלך למטרתם האישית, לא תמיד אלו שנגדך הם האויב, אז תחשבי טוב וזה עובד בשני הכיוונים. לפעמים אלו שקרובים אלייך, אלו שאת חושבת שאתם קרובים הם בעצם אנשים שבעתיד יכולים לנצל אותך ולפגוע בך .." הוא אמר
״אני תמיד אסמוך עלייך אפילו בעיניים עצומות.." אמרתי.
וחייכתי חיוך שהגיע לעיניי והוא החזיר לי חיוך זהה. וככה הזיכרון הסתיים, חזרתי למציאות וראיתי שהשיעור התחיל הרמתי את הראש והרגשתי זוג עיניים בוחנות מביטות לעברי אז בזמן שהוצאתי את הציוד המתאים לשיעור הבטתי לכיוון זוג העיניים המוכרות שנעצו בי מבטים.
אותם זוג עיניים כמובן שהיו שייכות לשירלי שהיסתכלה עליי במבט שואל "איפה היית?" היא סמנה לי בתנועות שפתיים. למדתי לקרוא שפתיים, ועיניים, ומבטים בכלל לאו צדק קל יותר להבין אנשים ככה.
״חלמתי בהקיץ.." עניתי לה ועל פניי היה מבט חולמני/ישנוני, העברתי את מבטי למורה שביקשה שקט, והתחילה לרשום על הלוח.
פתחתי את מחברתי והחלטתי להיתרכז בשיעור...
______________
סיפור ראשון שאני כותבת, פרק ראשון אני בלחץ (:
אני לא משהו בפסיקים, ונקודות אבל אני מקווה שזה מספיק טוב כדי לקרוא ולהנות מהסיפור..
אולי אתם אומרים לעצמכם "וואי הסיפור הזה מזכיר לי איזשהו סיפור אחר." זה בגלל שזאת ההתחלה, וכי זה היסודות וכל זה אבל זה ישתנה בהמשך ..
אני אשמח עם תוכלו לרשום בתגובות עם יצא לי בסדר, כי אני די במתח איך יצא לי כל היום עבדתי על זה ..
יכול להיות שיצא לי די משעמם אבל זה פרק ראשון בהמשך יהיה המון אקשן(:
DU LIEST GERADE
Basics of Destiny
Fantasyקאתרין היא בת 16 שמנסה לחיות את חייה כמו כל נערה אחרת בגילה. אבל מה לעשות שלגורל יש תוכניות אחרות עבורה? חייה לא הכל דבש, היא שולטת ביסוד האש, והאחד שהוריש לה את כוחותיה לא נמצא לצידה. כשכולם מסביבה הם אנשים רגילים, היא מרגישה לא שייכת, אך למרות זא...
