Basics of Destiny

פרק 2

פרק חדש מקווה שתאהבו💜
אם יש לי שגיאות כתיב על תהססו לכתוב לי, ואתקן את הטעות.

____________________

אחרי שהיום בבית הספר היסתיים, אני ושירלי הלכנו כל אחת לביתה נשכבתי על מיטתי והיסתכלתי למעלה לעבר התיקרה וחשבתי.

למה אני קיבלתי את הכוחות האלו.?
הרי לכל דבר יש סיבה, נכון.?
מה אני צריכה לעשות.?
מה אמור לקרות.?
אני לא יודעת, אבל מה שאני כן יודעת, זה שאני אקבל את התשובות לכך בקרוב עד שהצליח לפתור את הדבר הזה ולמצוא פיתרון לכל השאלות האלו אני לא הוכל לנסות לחיות כילדה רגילה. מה עם זאת הסיבה לקיומי.?
הגורל שלי.?
כשאימי תחזור מהעבודה אני אשאל אותה..
היא אומנם לא אוהבת לדבר על הנושא אבל זה צריך לקרות מתישהו ועדיף עכשיו כשאני די מוכנה לזה ורוצה תשובות..

ואז לפתע הרגשתי מישהו מנער את כתפי,
עיניי נפערו וקפצתי לישיבה היסתכלתי לעבר היד שהונחה על כתפי ואז הרמתי את מבטי אל עבר בעל היד זה היה לאו נאנחתי וחזרתי לנשום למרות שלא ידעתי שעצרתי בכלל..
"לאו זה הייתה אתה.. אוף הפחדת אותי.!!!"
אמרתי בעודי מסתכלת עליו במבט כועס.

"את בסדר קייט.? דפקתי על הדלת כמה דקות ולא ענית ניכנסתי וראיתי אותך שוכבת עם עיניים פקוחות דיברתי אלייך אבל לא שמת לב בכלל שאני כאן על מה חשבת שהיית כל כך מרוכזת.?" באמת.? עד כדי כך שקעתי במחשבות.? "סתם חשבתי על זה שהגיע הזמן לדעת למה יש לי את הכוח הזה? מה המטרה שלו בדיוק? יש לי המון שאלות ואין לי על אף אחת מהן מענה.." אמרתי שלמה עם עצמי, אולי לאו לא אוהב לדבר על הכוחות שלי ובכלל על הנושא הזה אבל הוא לא ינסה להיתחמק מהעיניין.

"את באמת מוכנה לתשובות..?" שאל וניצוצות של דאגה נראו בעיניו "כן אני מוכנה, אני רוצה לחיות כילדה רגילה, וכשיש בירשותי את הכוחות האלו אני נמצאת בסכנה, כי אם אני התחיל להתרגז גופי ירתח, שערי יתחיל לבעור, וכך גם עיניי מה שיהיה מאוד מסוכן למי שנמצא בקירבתי.." אמרתי, זה כבר כמעט קרה פעם..

הייתי בת 10 ובגלל שאני ממש אוהבת את האוויר בלילה התגנבתי החוצה לרחוב, התחיל להחשיך אז התחלתי ללכת לכיוון הבית אבל הייתי צריכה לעבור בגן שבו עברתי קודם לכן.

זה גן רגיל אבל כשמחשיך הוא מתמלא בעבריינים. מקום שדי מפחיד להיות בו לבד בחושך בלי הגנה כלשהיא באותו רגע הייתי לבושה בג'ינס כחול-שחור חולצה כחולה וג'קט שחור. ניסיתי להישתלב בסביבה כדי שלא יבחינו בי אז הרמתי את הכובע של הג'קט על ראשי והסתרתי את שערי למרות שקבוצות שיער קטנות פשוט צנחו על חזי.

הרגשתי במבט של אחד מהם נעוץ בי, לא החזרתי מבט, לא הייתי מסוגלת זה היה יותר מידי מפחיד, אותו בחור שעייניו היו נעוצות בי התחיל להיתקדם לעברי.
למזלי אף אחד לא היסתכל לעברו או שאל אותו להן הוא הולך. ברגע שיצאתי מהגן הוא תפס במרפקי וסיבב אותי אליו הוריד את הכובע מעל ראשי והרים את פניי כדי שהסתכל עליו..