«פרק 28»

3.8K 287 56
                                    

ההמשך.

-

אני עוברת ומעבירה את ידי בין הקירות הלבנים. הצבע מתקלף מהם, והכול פה כל כך ישן ומוזנח. אני מנסה לעכל את הריחות סביב החדר. ריחות חריפים מעורבבים בריחות של צבע.

"הוא אמור להכנס לכלא," בריאן מתיישב באותו כיסא גבוה ומרופד שישב עליו אז, בפגישה הקודמת שלנו כאן.

"מי?" אני נעצרת והולכת אל הכיסא שלי גם כן. שני הכיסאות נשארו באותו מקום כמו בפעם קודמת.

"אבא שלי, כמובן." הוא אומר ומסתכל עליי.

"התקשרתי אל אמא שלי והיא אמרה שהוא התחיל להטריד אותה קצת בשבוע שעבר. עכשיו הוא הפסיק. אבל — היא אמרה שהוא שלח לה כמה הודעות. והיא מפחדת להפליל אותו." הוא מדבר לאט ובשקט.

ישבתי והקשבתי לו, מעבירה את המילים שלו בראשי כמו תקליט שבור. גיליתי עליי משהו חדש; אני אוהבת כשבריאן מדבר. מדבר עליו, מדבר על החיים שלו, מדבר, מדבר ומדבר. אני נהנית להקשיב לקול שלו, העמוק והאיטי, מתגלגל מתוך הפה שלו אל תוך חלל החדר ונעלם, ואז מופיע מחדש. ואני כמעט זקוקה לזה.

וגם הוא זקוק לזה.

"ביקשתי ממנה לעשות את זה, אבל זה יותר מדי מסובך. יותר ממה שאני יכול להבין לפחות. טוב, ככה היא אומרת. אני באמת לא יכול להבין. בעצם, אם זה מעמיד אותה בסכנה אני כן יכול להבין. אני לא אתן לה לעשות את זה. אני לא יודע מה יש לעשות, אם ייקרה לה משהו, בגללו," הוא נאנח, "גם את לא תוכלי לעזור."

ואהבתי את זה שחשב שאני עוזרת, למרות שכול מה שעשיתי היה להקשיב. ואהבתי שהסתבך והתבלבל ולא ידע מה לעשות, ואיך לפעול, ובכול זאת ניסה לחפש בכוח את התשובות.

"אתה יודע," אני מתיישרת בכיסא שלי. "אתה כול כך רגוע בזמן האחרון." אני בוהה ברצפה, וזה יותר מדי קשה להרים את העיניים משם.

"בגללך," הוא אומר, "אני אוהב לדבר איתך."

"לא בגללי." אני מנידה בראשי, "בגללך."

"אל תהיי בטוחה לגבי דברים שאת לא יודעת." הוא אומר ונועץ בי את עיניו, מקפיץ גבה אחת לאחר רגע. אני מגלגלת את עיניי.

"זה מעולה, בכל אופן."

"כן." הוא מסתכל עליי, ואני עליו.

"את יודעת, יצא לי לחשוב על משהו," הוא אומר, ופתאום נראה שהוא לא מרגיש בנוח, או מתבייש. "את וליאם. מה – מה –"

אני משפילה את מבטי חזרה, שוב.

"אין בינינו כלום, אם יצא לך לחשוב." אני נתקפת בחילה פתאומית, ואני נושמת עמוק, מקווה שזה יעבור.

"למה? מה קרה פתאום?" הוא שואל.

"כלום. אין בינינו כלום." הבחילה גוברת פתאום, ואני ממש צריכה להיאחז במשהו – הכיסא – בשביל לא לרכון קדימה ו-

Teamwork  Where stories live. Discover now