פקחתי את עיניי בזהירות וחיכיתי שמבטי יתרגל לחושך שמסביבי.
אבל להפתעתי זה לא קרה.
שכבתי דומם על משהו שלא הצלחתי לזהות מהו.
מיצמצתי בעיניי בתקווה שראייתי תתבהר ואני יוכל לראות משהו דרך האפלה המעיקה הזו.
"הלו?" צעקתי לתוך החלל.
מטומטמת, מי יכול לראות אותך פה? זאת רק את עכשיו, לבד.
איפה יצר ההישרדות שלך לוטם? קדימה תיאבקי! נאבקתי בפיצול האישיות שלי.
הנחתי את ידי על הקרקע הקרה והקשה.
גיששתי במעט את סביבתי ונתמכתי בידיי בשביל לקום.
התחלתי ללכת צעד אחר צעד ברגליים חוששות, מתפללת שאמצא איזה שביב אור שיוציא אותי מהמקום הזה.
"לוטם." שמעתי קול עדין קורא לי.
"מי זה?" צעקתי בחרדה.
YOU ARE READING
תמיד היה אותך
Romanceלוטם אשרת בטוחה שעולמה התpurr מתחת לרגליה כשאמה מתה. היא נשארת עם אבא שלא ממש מתפקד, אח גדול שהוא כל עולמה עכשיו, ולב שבור. היא מדחיקה כל רגש אפשרי ונסגרת בפני כולם, עד שהוא הגיע.
