נסיכה של אבא

פרק 15

״אז אתה לא זוכר כלום כלום?״ אבי שאלה את ליאם. ״אב..״ נתתי לה מכה קטנה מתחת למיטתו של ליאם על חוסר הרגישות שלה.

״זה בסדר״ ליאם חייך אלי שראה את המכה שהבאתי לאבי ״אני לא זוכר כלום.״ הוא פנה לאבי.

״אני רק יודע שקוראים לי ליאם, וזה בגלל שמארינה אמרה לי.״ הוא קם מהמיטה.

״ליאם מה אתה עושה תשכב״ פקדתי עליו, ״אני חושב ששנה בשביל לשכב זה הרבה מידי, אני מת לצאת לאנשהו.״ הוא התמתח וחשף את שריריו החזקים.

״ליאם הרופא אמר שהגוף שלך עוד חלש בבקשה תשכב״ התחננתי אליו.

״למה את כל כך דואגת אני בסדר גמור״ הוא התהלך בחדר.

״ברור שהיה תדאג שחבר שלך נכנס לקומה של שנה גם אני הייתי דואגת..״ אבי ענתה , לא רציתי שהיא תזכיר לו שהיינו חברים, לא רציתי להכביד עליו ולגרום לו להרגיש אשם שהוא לא זוכר.

״חברים? היינו חברים?״ ליאם הסתכל אלי מעט מופתע, ״כן.. חברים טובים מאוד, ממש חברים הכי טובים..״ שיקרתי לו, ידעתי שזה לא בסדר אבל הייתי חייבת.

אבי דפקה לי מבט של ׳מה הולך פה׳ אבל רק דאגתי שהוא לא ידאג עכשיו יותר מידי.

״אה, אחלה..״ ליאם שלח לי את אחד החיוכים האהובים עלי שלו.

״עכשיו, אפשר לצאת לטייל קצת?״ ליאם אמר בעצבים.

״כן, הינה מאר תיקח אותך.. אני צריכה ללכת לג׳יידן, שאגב הוא החבר הכי טוב שלך.״ היא הצביעה על ליאם ויצאה.

•••••••••

״מה כל כך מיוחד במקום הזה״ ליאם התיישב על הספסל שבנו היתומים.

״אני לא יודעת, אתה לקחת אותי לפה ראשון.״ נאנחתי וישבתי לידו, רעדתי מקור, החורף ללא ספק הגיע וליאם פה, כן זה היום המאושר בחיי.

שנה לא ראיתי את עייניו או שמעתי את קולו, והינה הוא פה ולא אכפת לי אם הוא זוכר אותי או לא.

״כן? למה לקחתי אותך?״ הוא התעניין, ״טוב אמ.. יום אחד הרגשתי ממש רע, עשיתי מה לא כל כך יפה ואתה.. טוב אתה ממש התעצבנת עלי״ ליאם הוריד את מעילו ושם על כתפיי כשרעדתי. חייכתי אליו כמחוות תודה.

״בכל מקרה, רבנו לגמרי והחזקתי את הבכי, אתה טענת זה לא כל כך טוב ולקחת אותי לפה, אמרת שזה מקום שאפשר להתפרק בו.״

״אל תפגעי, אבל זה לא נראה אחלה מקום.״ הוא גיחך, אותי זה בכלל לא הצחיק, זה היה מקום ממש משמעותי בשבילו, ועכשיו זה סתם גרוטאה מתנדנדת.

״ליאם, תסתכל שם על המבנה הזה״ הצבעתי לו על בית היתומים ׳פרסטן׳ ״אתה באמת לא זוכר כלום?״ וטחבתי את ידי בתוך כיסי המעיל של ליאם.