פרק 14

1.8K 139 29
                                    

״ליאם, אתה עדיין לא רוצה להתעורר?״ שאלתי את הגוף הנח של ליאם. ״אתה ממש לא פייר! זה כבר חצי שנה שאני מחכה לך! יושבת פה יום יום ומתפללת שתתעורר! בבקשה תקום! אתה חייב.. אתה לא יכולה להשאיר אותי כאן לבד אחרי כל מה שהיה. זה יחשב לנטישה, ואני בחיים לא ישכח לך את זה, בבקשה אהובי תתעורר כבר!״ החזקתי את ידו וטחבתי את ראשי בחזהו, מרטיבה את כל חולצתו בדמעותיי.

הוא לא רוצה להתעורר, אם הוא היה רוצה הוא כבר היה קם. למה הוא נשאר שם, אולי טוב לו שם? טוב לו מידי?

״גברתי, זמן הביקור נגמר, אני מצטערת..״ נכנסה שוב האחות החמודה. ״זה בסדר, אני הולכת״ קמתי ויצאתי מהחדר.

••••••••

״גברת מולינה, תגשי אלי אחרי השיעור.״ קרא לי המורה להיסטוריה.

ניגשתי אליו בצילצול, הוא הגיש לי את המבחן שרשום עליו נכשל, כבר לא היה אכפת לי. תמיד הייתי מוציאה את הציונים הכי טובים ועכשיו כבר לא מפריע לי, הרי מה היסטוריה תעזור לי להחזיר את ליאם?

״מארינה, זה כבר הנכשל השני שלך, זה מאןד לא מתאים לך, שלא נדבר על זה שזה השיעור השלישי שאת נרדמת, ברציפות.. מה קרה מארינה?״ הוא נאנח.. ״אני מצטערת, זאת לא השנה הכי טובה שלי״ לקחתי את המבחן וטחבתי אותו לתיק.

״זה הוא?״ הוא הצביע על התמונה של ליאם אוכל במסעדה סינית, זה היה היום הזה שליאם החליט שהמקלות האלה מיותרות והחליט להכניס אותם לתוך האף, לא יכולתי להתאפק וצילמתי תמונה שלו, הוא היה נראה כל כך מגוחך.

״זה הוא מה.״ שאלתי את המורה, ״זה הוא שמשגע לך את השכל? מה קרה איתו?״ הוא שילב את ידיו.

״זה, פשוט.. היינו במערכת יחסים, אבל לפני שנה הוא נכנס לקומה, ו.. אלריאק.. אני לא חושבת שהוא יצא ממנה.״ זאת הייתה הפעם הראשונה שאמרתי את זה בקול. תמיד קיוותי שהוא יקום, אבל הייתה לי תחושה שזה לא יקרה בזמן האחרון.

״מארינה, פעם שמעת על המשפט נבר סאי נבר?״ הניח אלאריק את ידו על כתפי, ״שמעתי, סתם בולשיט של גסטין ביבר.״ צחקתי ומחיתי את הדמעה.

״טוב אז אני יכול להגיד לך, שהמשפט הזה כן מלווה אותי בחיים בשנים האחרונות, תנסי אותו, הוא עוזר..״ הוא גיחך בחזרה.

״בנוגע לנכשלים, הפעם אני יעבר אותך, מבחן הבא תבטיחי לי מאה!״ הוא ניסה לשחק אותה מורה קשוח.

״אין בעיה אלאריק, הבטחה של נסיכה.״ נשבעתי לו והודתי לו מקרב לב.

•••••••••

״הבאתי לך את הפנקייק שאת אוהבת מארינה״ פטי נכנסה לחדר והגישה לי את הפנקייק, ״אני לא רעבה״ המשכתי להתבונן בליאם. ״טובי הכין אותו בשבילך״ היא אמרה ״אני לא רעבה.״ חזרתי.

נסיכה של אבאWhere stories live. Discover now