פרק 1

7.2K 221 53
                                    

צעקות נשמעות מכל עבר, כולם מחכים בתור ומנסים לגעת, לראות , להסתכל. נערים ונערות שמנסים לעקוף אחד את השנייה, נואשים רק לקבל הזמנה למסיבה של השנה. של החיים.רק שהם לא קולטים שאני זאת שמחליטה מי יקבל ומי לא.

אף אחד לא רוצה שבsweet sixteen שלו יהיו מוזמנים אנשים לא רצויים , במיוחד לא בשלי.

כבר שש עשרה שנה שאני מדמיינת איך תיהיה מסיבת ה16 שלי, תמיד חלמתי על מסיבה בנושא של סינדרלה, עם מסוק, נסיך,זיקוקים, מרכבות וסוסים.

וכמובן, שזאת לא הייתה בעיה, גיהוץ אחד מהויזה של אבא והמסיבה מסודרת. כל החודש עסקתי בסידורים סביב המסיבה, עשיתי אודישנים לאבירים, שכרתי מסוק, אולם שיקושט כארמון, מרכבות שנבנו בשבילי וסוסים לבנים שהוזמנו במיוחד למעני.

הרי אני מריאנה מולינה פרדו רוס! מי יגיד לי לא? אז למה כל מה שיש לי, הכסף , החברים, היופי הלימודים, ולמרות כל זה, אני מרגישה תחושה שבחיים לא עוברת, הריקנות הזאת.

••••••••••••••••••••

״מאר בואי נסדר את רשימת המוזמנים״ צעקה לי אן והושיטה לי את ספר המחזור. ״את יודעת מה אני תמיד אומרת.״ נאנחתי ״זה לא חשוב מי מוזמן, זה חשוב מי לא״ היא חיקתה את הקול שלי. ״ברור, אני לא רוצה ששמנים ומכוערים יהיו במסיבה שלי!״ צעקתי עליה בחזרה לזלזול ״אוקי אז אני יזמין את כל קבוצת הפוטבול, ואת כל המעודדות, חוץ מסטייסי שתעשה דיאטה אוי!״ אן ענתה לי וסימנה איקס גדול על תמונתה של סטייסי.

הנהנתי, וכך זה אני אן ואשלי עברנו על ספר המחזור והעברנו את היפים ביותר למוזמנים ״גם את דרק?״ חששה אשלי ״ברור, הוא חתיך ועשיר אין מצב שהוא מחוץ למסיבה״ גילגלתי את עייני
״מאר הוא האקס שלי״ היא נאנחה. חוצפנית זאת המסיבה שלי, אני אמורה בכלל לשאול אותה את מי להזמין? ״את תתגברי מותק״ הרמתי את הטון שלי, היא רק נאנחה וסימנה אותו במוזמנים.

ככה אני אוהבת, שמקשיבים לי, שעושים מה שאני רוצה שלא מעזים להתכווח איתי, אף אחד בחיים לא אמר לי לא. במיוחד לא אבא, שקונה לי רק מה שאני רוצה. אני אוהבת את החיים ככה.

לפתע נשמעה דפיקה בדלת. ״מאר, זה אני אבא בואי נלך להסתכל על מכוניות ליום הולדת״ הוא קרא לי מבעד לדלת. ״אני מתארגנת ובאה תחכה לי בחוץ.״ צעקתי שהוא ישמע.

״למה אתן מחכות״ התסכלתי על אן ואשלי בזילזול. ״לכו כבר, לא שמעתן שאבא קרא לי?״ נזפתי בהן. ״סורי מאר, נתראה״ הם אמרו ונשקו לי לחיי והתחפפו מהר מאוד מהחדר שלי.

הלכתי לחדר הארונות שבחדר שלי, הנחתי את האצבע , נותנת לסורק לסרוק את טביעת אצבעתי לפתיחת הארון, הארון נפתח והתגלה בפניי הבגדים החדשים והיקרים ביותר וכמובן עוד כמה בגדים עם תיקט שבחיים לא יצא לי ללבוש, ועדיין עם כל זה באה הריקנות. נאנחתי

הוצאתי את המחשבה הזאת מראשי, אני לא ייתן לזה להכנס לי לראש. התלבשתי בכמה בגדיי מעצבים שונים ויצאתי אל החניון של הבית דרך המעלית שלי.

״מאר, תבחרי טוב טוב את המכונית, אל תסתכלי על היופי והמחיר, זאת מכונית שתשאר לך לפחות שנה! אני לא רוצה לקנות לך עוד אחת חודש אחרי כי הרסת אותה או כי הצבע לא נראה לך״ נאם לי אבא בנסיעה לחנות המכוניות הגדולה ביותר בניו ג'רזי . כן מה שהוא יגיד, אם אני יגיד לו לקנות לי אפילו יום אחרי הוא יקנה. אני מכירה אותו יותר מידי טוב, מאז שאמא שלי נפטרה הוא לא מעז להגיד לי לא, הוא חושב שככל שהוא יקנה לי יותר בגדים ומכוניות אז אני ישכח מאמא ומהכאב אבל זה לא עובד.

״תעצור״ הוא הורא לנהג של הלימוזינה. הנהג ירד ופתח לנו את הדלת. נכנסנו לחנות המכוניות, עברנו ממכונית למכונית על כל אחת קיבלנו הסבר, מהירות דלק זמן , זה לא עניין אותי. בסהכ רציתי את המכונית היפה והיוקרתית ביותר , אוקי אז אני שטחית ומפונקת. תקראו לי איך שתרצו, אני בנתיים אוהבת את החיים שלי ולא אכפת לי מה קורה.

הסתובבנו והסתובבנו עד שראיתי אותה, הילדה היפה שלי! היא הייתה חסרת גג גדולה ופתוחה, בצבע כחול רואיל זוהרת ונואשת שאני יקח אותה מהחנות. ״זאת זאת אבא ״ הצבעתי על המכונית היפה הזאת ״אדוני.. זאת המכונית הכי יקרה שלנו פה״ ענה בחשש המוכר ״לקחנו״ אבא הושיט לו את הכרטיס ויזה שלו וקפצתי על אבא בהתרגשות.

אז מכונית יש, שמלה הכי יש , מאפרת וספרית יש, אבירים ומרכבה יש, ארמון יש, זיקוקים יש, אז מה חסר רק? נסיך? זאת לא תיהיה כזאת בעיה. בסהכ אני מריאנה מולינה פרדו רוס מי יגיד לי לא?
••••••••••••••••

לאחר ששילמנו על המכונית הגענו הביתה ונכנסנו לסלון החמים והנעים, את מי אני יקח לנסיך? אני לא רוצה ילד מהבית ספר שלי, אף אחד לא מפסיק חתיך וחכם עבורי, לאף אחד מהאדיוטים האלה לא מגיע לצאת איתי, אז את מי אני יקח?

נכנסתי למטבח, התיישבתי על האי הגדול ונאנחתי, ״למה את עצובה ילדה שלי?״ טובי ניגש אלי, טובי היה הטבח של הבית, הוא בן 40+ והוא אפרו אמריקאי הוא הטבח הכי בעולם, והוא היחיד שאני מתנהגת אליו כמו שאני באמת. ״אני עדיין בחיפושים לנסיך למסיבה שלי״ עניתי לו ״ילדה, יש אנשים שאין להם אוכל בעולם, אסור לך להיות עצובה בגלל דבר כזה״ הוא הכה אותי עם המגבת בציניות. רק הנהנתי ונאנחתי

״פנקייק עם קצפת?״ הוא שאל, הוא הכי מכיר אותי בעולם ״ברור״ אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק ענק. ״בקשר לנסיך, סמכי עלי, מילה של טובי, את עוד תמצאי.״ הוא חייך והינהנתי בחיוך.
זללתי את כל הפנקייק ועליתי לחדר.

בנות הסיפור הולך ומתפתח זאת רק ההתחלה, מקווה שתקראו והתאהבו

נסיכה של אבאWhere stories live. Discover now