נסיכה של אבא

פרק 8

*חלק מהחצר של משפחת מולינה*

שבוע עבר מהמסיבה, ליאם עדיין לא יצר איתי קשר, גם ששאלתי את פטי אליו היא התחמקה, לא הבנתי מה קרה, הוא לא אהב את הנשיקה? התנהגתי לא בסדר ? מה כבר יכול לקרות?
••••••

אחרי יום שיגרתי בבית ספר, הרגשתי רע מתמיד ללכת הביתה, הייתי חייבת לדבר עם ליאם כמה שיותר מהר, להבין למה הוא חושב שהוא יכול פשוט לנשק אותי וללכת!.

כמובן שהלכתי כמה שיותר מהר לבית היתומים שליאם מתנדב שם כמה פעמים, חיפשתי אותו ולא מצאתי אותו, ראיתי נער בן גילי שמכין אוכל.

״היי״ פניתי אליו, הוא התבונן בי וענה בחזרה ״היי, את מחפשת את ליאם?״ הוא חייך אלי ״האמת שכן, אני כל כך שקופה?״ גיחכתי והא הצטרף..

״לא, פשוט ראיתי אותך איתו לפני שבוע בערך פה אם אני לא טועה״ לא אתה לא טועה. ״כן, אתה יודע אולי איפה אני יכולה למצוא אותו?״ שאלתי בחשש.

״מצטער, אין לי מושג מה קרה לו, הוא כבר שבוע ניתק קשר עם העולם, הוא נראה על הפנים, אין לי מושג איפה הוא..״ הוא אמר ולפתע התבהר פרצופו. ״בעצם, אני חושב שאני יודע איפה הוא!״ הוא לקח דף ורשם לי את הכתובת.

״מול הבית הזה נמצא חוף ים, זה הבית של הסבים שלו, הוא הולך לשם מידי פעם והוא מנתק קשר, אם הוא בהחלט שם, תמסרי לו שג׳יידן מחפש אותו, במיוחד לבדוק עם יש פטרייה חדשה.״ הוא גיחך.

״אין בעיה, תודה לך ג׳יידן״ קדתי קידה, ״מתי שתרצי פרינסס״ הוא אמר וישר חשדתי במשהו פה, פרינסס? כמו שליאם נוהג לכנות אותי, הוא יותר נכון נהג..

•••••••••••••

נסעתי לאותו מקום שהכתובת הובילה אותי, התקדמתי לאותו חוף ים, עד שראיתי דמות כלשהי עומדת וזורקת אבנים על הים בתדירות גבוהה.

זה היה ליאם, בדיוק איך שג׳יידן חזה. ״ליאם?״ התקדמתי בצעדים קטנים והוא רק נעמד ולא זז, אפילו לא הסתובב אלי.

לאחר כמה שניות הוא הסתובב ״מה את עושה פה״ הוא שאל בתקיפות. ״איך ידעת איפה אני?״ הוא המשיך באותו הטון.

״הלכתי לבית יתומים לחפש אותך, שאלתי בחור בשם ג׳יידן הוא אמר לי שאני יכולה למצוא אותך כאן.״ הסברתי את עצמי.

״מה את רוצה״ הוא המשיך לתקוף שזה כבר עלה לי על העצבים. ״דבר ראשון שתירגע לא עשיתי לך שום דבר שהתעצבן עלי ככה״ החזרתי לו בדיוק באותו הטון.

״דבר שני, רציתי לדעת״ עצרתי את עצמי.. ״למה?״ פשוט שאלתי.

״למה מה?״ הוא שאל לא מבין. ״למה נעלמת לי? חשבתי שאהבת את מה שהיה בנינו.״ דיברתי בכנות מוחלטת.

״גם אני״ הוא התיישב על החול, ״גם אתה מה״ התיישבתי לידו, ״גם אני חשבתי שאהבת״ הוא הסתכל עלי בפרצוף אטום מרגש.