כישופים אפלים: התגשמות חלום

פרק 11

בכיתתו של אריק, לא מזמן, יצאו שתי נערות. הן אהבו לשתוק בשיעור, ולא תמיד להיות במרכז העניינים. לאחת קראו זוהר, ולשנייה קראו דנה, הן היו כמעט באותו הגובה: זוהר הייתה קצת יותר גבוהה ממנה, אבל ממש בקצת.
נועם, נער מכיתה, יצא מבית הספר והלך לביתו. זוהר ודנה שמו לב אליו, הם היו חברים ממש טובים, כי היו ביחד בגן.
"טוב," אמרה זוהר. "בואי הביתה." דנה הנהנה ושתיהן הלכו ביחד לבית של זוהר.

***
הבית של נועם לא היה מבולגן, חוץ מהחדר שלו.
"אוף, נו..." קיטר נועם, שישב בחדרו. "מה אני אעשה עכשיו?" שאל את עצמו. "משעמם להיות לבד," הצטדק. "אולי אני אתקשר לזוהר שתבוא?" שאל ומיד מחה. "לא, לא, לא, לא, לא." אמר. "אולי לדנה?" הוא מחה שנית. "לא, לא, לא, לא, לא." דיבר במהירות רבה. "אז מה אני אעשה עכשיו?" הוא חזר לנקודת ההתחלה.
"יש לי רעיון!" אמר לפתע. "אם אין ברירה, אז טוב. אני אצא לטייל קצת," חשב, "אסע לקולנוע, לראות סרט. אוף, אבל איך? אה, באוטובוס!"

***
לאחר שזוהר ודנה נכנסו לביתה, זוהר רצה לחדר שלה לקפל את בגדיה, היא שכחה אתמול.
"מה את רצה?" מלמלה דנה כשסגרה את הדלת. זוהר פנתה שמאלה. "וואו," אמרה דנה. "איזה בית ענקי." הצטדקה.
"נו, את באה כבר?" צעקה לה זוהר מחדרה המפואר כדי שתשמע.
"כן, בטח," אמרה דנה קלות. "מה הלחץ?"
כשהגיעה לחדרה של זוהר, היא פצחה בשיחה. "תגידי," אמרה דנה.
"מה?" שאלה אותה זוהר.
"ראית את שרה?" שאלה דנה. שרה גם הייתה איתם בגן, והיא גם חברתם לכיתה, אך לפתע היום ואתמול היא אינה הייתה נוכחת בבית הספר.
"אוי לא!" עצרה זוהר לקפל את בגדיה.
"מה? מה קרה?" דנה נדרכה, ולאחר מכן נעמדה.
זוהר נראתה כפסל מפוחד. היא עמדה בלי ניע, נראה היה שהיא עצרה את נשימתה.
"מה?" דנה הרימה את קולה. "תדברי אליי כבר, מה קרה? את ממש מלחיצה אותי!" היא ניסתה להזיז אותה.
לפתע היה נראה כאילו אבן נגולה על ליבה של זוהר. לפתע הפסל התעורר לחיים, ונשם כרגיל; לא היה ולא נברא. "קבענו אני ושרה בשעה 17:00 לעשות שיעורים ביחד." זוהר ניסתה להצטדק.
"מה? זה הכול? בגלל זה היה נראה כאילו הפכת למתה שהתעוררה הרגע לחיים? את נראית מקודם כאילו ראית רוח!" צעקה עליה מתוך ניסיון להבין את הלא נודע. לאחר כלא פחות מחמש-עשרה שניות, דנה התחילה לצחקק.
"מה את צוחקת? זה מלחיץ!" אמרה זוהר.
"לפי התגובה שלך, נראה כאילו נחש עלה עלייך!" צחקה דנה העת בקולי-קולות.
"אוי, סתמי כבר! איזה הגזמות..." הצטדקה זוהר.
"אויש..." לחשה דנה. זוהר קטעה את מחשבותיה. "רק, רק רגע... מה לעשות? מה לעשות? מה לעשות?" זוהר דיברה במהירות רבה.
"סליחה," מאי התרווחה עת על המיטה; היא הדגישה לבסוף את ההברה האחרונה במילה.
"רק רגע, רק שנייה. שיט! זה לא קורה לי..." אמרה זוהר בזמן שהתהלכה מצד לצד בחדרה המפואר במהירות.
"עוד הפעם, שנית, מה קרה??" דנה פקחה עיניה.
"אני יאמר לך מה קרה: מה שקרה זה שאני עם שרה קבענו גם ב-14:00 ללכת לאוטובוס ביחד בשביל לראות סרט בקולנוע," זוהר
דברה במהירות רבה, והפסיקה בהפתעה כיוון שעצרה לקחת אוויר.
"זה הכול?" הופתעה דנה. "בגלל זה את לחוצה אש?"
"מה את רוצה?" התפלאה זוהר. "שכחתי. ואם זה היה קורה לך?" היא הצטדקה בזמן שהמשיכה את דבריה. "את אז היית כבר מזמן..." זוהר עצרה בזמן שחשבה מה לומר. "היית מזמן..."
"מזמן..." דנה ניסתה להמשיך אותה.
"טוב," אמרה זוהר והניעה את ראשה לימין ולשמאל. "אין לי כרגע מה לומר, אבל ללא ספק את היית מתנהגת הרבה יותר גרוע ממני."
"ברור," דנה שיחקה כתמימה. "ברור..."
"נו, בטח שברור!" זוהר האמינה לה בקלות, למרות שדנה קצת חייכה.
"בסדר," המשיכה דנה את השיחה. "אבל איפה שרה?" זוהר לא ענתה לה. דנה המשיכה לשאול. "רגע," נעצרה. "מה השעה?" זוהר הציצה בשעונה וענתה לה: "עכשיו השעה 17:00."
"אז היא בטוח מחכה לך עכשיו באוטובוס," אמרה דנה, אך זוהר ניסתה להשתיק אותה, אז היא נקטעה. "טוב די," אמרה זוהר. "מה, באת לבאס אותי?"

***
באותו הזמן, נועם יצא מביתו ונעל את דלת ביתו, לאחר שהתלהב מהרעיון שלו: ללכת לסרט. הרי בכל-מקרה אין לי שיעורי-בית, חשב. הוא הגיע לרחוב, המשיך ללכת קצת, ולפתע נעצר. פתאום הוא הסתובב וראה שהוא עומד ליד תחנת אוטובוס.
"אוף, נו," נועם הרגיש חסר-אונים, "אני לא צריך את האוטובוס הזה!" אמר, "מתי יגיע האוטובוס שאני צריך?" שאל את עצמו נועם, כשראה שמגיע אוטובוס, אך לא לכיוון שהצטרך. "רגע, רגע, רגע..." נועם נדרך. הוא הסתכל לעבר האוטובוס, וראה באחד החלונות את שרה, מהכיתה, שכאמור אינה הייתה נוכחת בבית-הספר בימים האחרונים. למעשה - היא פשוט לפתע נעדרה. הוא ושרה היו חברים מאוד טובים (גם העת), אך בזמן האחרון הם קצת התרחקו אחד מהשני. כל אחד חשב שזה רק משום שהם התבגרו, לא יותר מזה.
"זאת לא שרה?" שאל את עצמו, אבל לא קלט זאת. "מה היא עושה
שם?"
נועם חשב בדיוק כך: לאן היא הולכת? מה היא זוממת? איפה היא הייתה כל הזמן הזה? ו... למה היא אינה עם זוהר? או עם מאי? הרי הן החברות הכי טובות שלה, והן מספרות אחת לשנייה הכול, גם כל דבר הכי קטן שקורה לאחת מהן! משהו פה לא מסתדר לי... בזה אני בטוח!

***