פרק 4

128 9 3
                                    

    השמים הקרירים האירו באפלה. העננים האפורים התחילו להיות שחורים יותר משעה לשעה. היה קריר בחוץ. השיחים והעצים נעו ברוח, וככל שעברו השניות, הם נעו יותר ויותר חזק. כבר היה אפשר להבין שמצב הרוח היה הופך להיות לסערה מאיימת.

היה זו שעת חצות, והיה נראה שנער צעיר הולך... לפתע נעצר ושמע רעש קטן. הוא הסתובב כדי לראות אם מישהו אורב לו, אך לא ראה דבר. המשיך הנער ללכת ועוד הפעם שמע רעש. פתאום ראה שמשהו מתקרב אליו באפלה.

פתאום אש התקרבה אליו. ברגע שהאש באה התחילה סופה ממש חזקה עד שהעיפה אפילו עצים. בגלל הרוח העזה האש פרצה בכל העיר.

הייתה זו שריפה...

הסערה התחזקה יותר ויותר ככל שהשניות עברו...

היה קשה להבחין בצל שארב לו.

פתאום השריפה הקיפה אותו והוא לא יכול היה לצאת ממנה, אלא אם היה נשרף ומת...

***

לאחר חודש...

"אתה בסדר?" היה נשמע קול צלול.

"כן." ענה ולרגע אחד המשיך את דבריו ושינה את דעתו. הנערה שהייתה לידו הבינה כי הוא לא ממש מרגיש טוב, והייתה בטוחה זאת כשענה לה.

"באמת?" שאלה. הנער המשיך את דבריו וענה; "לא, גרוע. את מבינה אותי עכשיו כאילו שאת יודעת מה קרה בלילה ההוא." היא הסתכלה עליו והבינה אותו כאילו אף אחד אחר לא היה יכול להבין. "אני באמת כמעט ..."

היא עצרה את דבריו כשהמשיך לדבר אליה. "אני יודעת מה קרה ואני מבינה בדיוק איך אתה מרגיש," הוא הסתכל אליה בחיוך. "לי אתה לא צריך להסביר."

"אני הייתי שם." היא אמרה. הנער הסתכל עליה בהלם.

"אני זאת שהצילה אותך לאחר שהתעלפת." אמרה.

הגיע החורף, אבל האוויר הצח היה נעים. היה מוזר שראו שוב את פני השמש מאירה על הארץ שוב ושוב. באופק היה נראה ערפל קצת לבן, היה זהו בוקר בדיוק אותו יום, עם הרים ירוקים וים כחול.

על פני עצי הדקל, הדשא והשיחים הירוקים, העננים הלבנים והשמיים הכחולים – מקום יפהפה, היה בית ספר רגיל, לא מיוחד או משהו אחר דומה. היה זהו בית ספר תיכון משולב עם חטיבה, בית ספר ענק.

היה נראה שבאותו מקום נער הולך שם. נער חתיך למדי, אך היה נראה עצוב. באותו רגע דמעה זלגה על פניו, כי היה נראה שהוא חושב לעצמו שהוא אבוד ובלי משפחה.

זהו הנער תום בורד.

תום עמד בפתח בית הספר בעודו נחוש זהו שמחר זהו יום מיוחד – מחר זהו יום הלימודים הראשון לשנת הלימודים, הוא עולה לכיתה ח'. מחר יהיה גם טקס תחילת שנה, אבל באותו רגע מה הולך להיות ולקרות, אבל הבין איפה הוא עכשיו, בתקווה שהדמעה על לחיו 'תעוף' ממנו כבר.

כישופים אפלים: התגשמות חלוםWhere stories live. Discover now