כישופים אפלים: התגשמות חלום

פרק 1

פיטר נכנס לביתו.
"שלום!" פיטר קרא. "מישהו בבית?" אף אחד לא ענה. הוא מיד הבין שאין אף אחד בבית, רק שלא ידע אם כולם באו והלכו כבר, או שבכלל עוד אף אחד לא בא. פיטר הסתכל בשעון שעל ידו. "עכשיו השעה 14:20. הלימודים הסתיימו היום ב- 14:00." פיטר חשב בזמן ששאל את עצמו; 'איפה הם יכולים להיות?'.

"מה זה יכול להיות?"מאי הסתקרנה.
"נפתח ונראה." ענה אריק. אריק פתח את הבקבוק והוציא ממנו את הקלף המגולגל.
"שלום!" פיטר הפתיע את מאי ואריק. "ידעתי שתהיו כאן..."
מאי מיד אמרה בחוסר סבלנות. "פיטר, לא עכשיו!" אריק המשיך אותה בנועם. "בבקשה..."
"מה לא עכשיו?" פיטר נעלב. הוא חשב בליבו: אפשר לחשוב מה עשיתי שהם מתייחסים אליי ככה. אני אח שלהם... אריק ומאי קטעו את המחשבות שלו. "אנחנו מצטערים, לא התכוונו. אנחנו פשוט קצת עסוקים..." אריק התנצל.
"מה זה הקלף המגולגל הזה בכלל? מי כתב לך?" שאל פיטר.
"זה מה שאנחנו 'עסוקים', פיטר! תעזוב אותנו בשקט כבר ועוף!" צעקה עליו מאי.
דמעות זלגו על לחיו של פיטר, והוא מיד - בלי לחשוב - קרע את הקלף לארבעה חלקים והוא זרק אותם לתוך הים.
אריק לא האמין למראה עיניו, וחשב לעצמו חזק בליבו: לא! לא, זה לא קורה לי! לא! אולי מישהו רצה להעביר לי מסר כלשהו, והוא לא הספיק אז הוא זרק לים? אני לא יודע, אבל אני יודע שהכול יכול להיות, ושכל זה לא קורה סתם. מישהו רצה להגיד לי משהו, אני בטוח! ופיטר הרס את הכול... הוא לא יכול היה לבוא שנייה אחרי, ואז הייתי פותח ורק רואה? עכשיו הדבר היחיד שנשאר לי כדי להוכיח לעצמי שכל זה לא היה חלום זה הבקבוק, רק הבקבוק.

"אל תדאג, אריק." גמגמה מאי וראתה את עצבותו של אריק. "טוב, אני הולכת לסגור עם פיטר חשבון." אמרה מאי ונעמדה על רגליה.
"לא, לא, לא, לא, לא!" אמר אריק והושיב אותה. "ממש ממש לא צריך, וזה ממש לא יעזור. אתם רק תריבו עוד יותר." אריק הסביר לה.
" 'אתם'? למה 'אתם'?" התעצבנה מאי והתבלבלה.
"אז רגע, אני רבתי איתו? אני צעקתי עליו?" צחק אריק והמשיך. "הוא בוכה בגללי?"
"אה, צודק." אמרה מאי ונרגעה. "אבל למה הוא דוחף את האף שלו לעניינים שלא שלו?" אריק קטע את דבריה. "הוא לא עשה כלום, הוא רק אמר לנו שלום." אריק הצדיק את פיטר וריחם עליו. "עכשיו הוא בוכה, מסכן."
"אז מה נעשה?" מאי רצתה לתקן את המצב.
"יש לך רעיון?" שאל אותה אריק.
"לך?"
"אני הולך לראות מה איתו, לראות איך הוא מרגיש." אמר אריק ונעמד.
"למה לא אני?" מאי נידנדה.
"עליך הוא בטח יצעק."
"נכון, צודק."
"אז, ביי."
"בהצלחה!" בירכה מאי את אריק.
"תודה." אריק הלך, ומאי נשארה על החוף.

"היי פיטר." נכנס אריק לחדרו של פיטר, הוא ידע שימצא אותו שם. פיטר לא ענה. "מאי ביקשה ממני למסור לך שהיא מצטערת." אריק התיישב על המיטה של פיטר. לאחר כמה שניות פיטר לא הספיק להתאפק והגביר קצת את קולו.
"אז למה היא לא באה להתנצל?" שאל פיטר את אריק.
"אני אשאיר אותך בינתיים להירגע, אני אחזור אחר כך." הודיע אריק ויצא מחדרו של פיטר.