~נואל~
בהישמע הצלצול, הסתערו כולם החוצה מכיתותיהם והציפו את המסדרונות. כל אחד פנה ללוקר שלו כדי להחזיר את ספריו ולנצל כל דקה שניתנה בהפסקה.
"למה הוא כל כך מושלם?" שאלתי את אשלי כשאני מחזירה את ספריי אל הלוקר ונשענת עליו.
"את חייבת להפסיק עם זה." השיבה. "כמה זמן את כבר דלוקה על נייתן? שנה? שנתיים?".
"כל כך הרבה שאני כבר לא זוכרת." השבתי בעודי בוהה בחיוכו המושלם בזמן שיחתו עם חבריו.
"נואל! תסתכלי עליי!" דרשה. הבטתי בה. "את חייבת להפסיק לבהות בו. תראי, אני אומרת לך את זה כי אני חברה שלך, או שתשכחי ממנו ותעברי הלאה או שתעשי משהו בנידון!".
"מה אני כבר יכולה לעשות?" שאלתי והעברתי את מבטי אליו בחזרה.
"תני לי רגע לחשוב...לדבר איתו אולי!" צעקה.
"מה אני אגיד לו? זה חסר טעם. הוא בכלל לא ישים עליי. אני מתכוונת, תראי איזה מושלם הוא, בלונדיני עם עיניים כחולות וגוף שלא מהעולם הזה, יש יותר מושלם מזה?!" שאלתי וקלטתי עד כמה סיכויי קלושים.
"טוב, אם זה מנחם אותך הוא לא ממש בלונדיני, יותר בכיוון שטני..." פלטה והשתתקה לאחר שקלטה את תגובתי.
"ברצינות?" כיווצתי את עניי.
"אוקיי, הוא חתיך. אבל גם את מהממת."
"את אומרת את זה כי את חברה שלי. נראה לך שהוא ישים על מישהי כמוני? תראי אותי, נערה רגילה לחלוטין עם עיניים חומות, שיער שחור ומתולתל, אין בי שום דבר מיוחד. הוא בטח כמו כולם, אוהב בנות עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני גולש."
"לא כל הבנים אוהבים בנות עם שיער בלונדיני גולש." התייחסה לחלקו השני של המשפט.
"אבל רובם אוהבים שיער חלק." אמרתי אוחזת בקצוות שיערי ומבטי בו.
"שאני אבין, את מתכוונת לוותר על שיחה איתו רק בגלל שאת מתולתלת? מה נסגר איתך? תאמיני לי, שיער זה לא מה שנמצא בראש הרשימה של מה שבנים רוצים מבחורה. עכשיו לכי ודברי איתו!" הפצירה בי.
"מה אני אגיד לו? היי, זו אני נואל, זוכר אותי משיעור היסטוריה ואזרחות?!" שאלתי. "אין מצב!".
"אוקיי, אם ככה יש רק דבר אחד שתוכלי לעשות."
"והוא?" שאלתי בחשש.
"תיתקלי בו, ככה ללא ספק תהיה לך סיבה לדבר איתו." אמרה בגאווה.
"להיתקל בו? בכוונה?" שאלתי מופתעת.
"טוב, הוא לא יידע שזה בכוונה, הוא יחשוב שזה בטעות. זו בעצם טעות מכוונת." אמרה.
הבטתי בה מספר שניות מנסה לפענח מה אמרה כעת והעברתי את מבטי שוב לנייתן שהחל להתקדם לאורך המסדרון.
"קדימה הוא בא! זה הזמן!"
התחלתי להתקדם קדימה, אך מיד חזרתי אחורה. "אני לא מסוגלת לעשות את זה!" לחשתי לאשלי. "ואם הוא יצעק עליי?!"
"הוא לא. הוא ג'נטלמן, זוכרת?"
היא סובבה אותי לכיוונו ולחשה לי "את תודי לי על זה אחר כך".
"מה?" שאלתי ובין שנייה נזרקתי לכיוונו של נייתן ונתקלתי בחזהו. זה היה הרגע הכי מביך בחיי.
"אני מצטערת," פלטתי והתרחקי מעט אחורנית.
"זה בסדר," צחק. "איך הגעת למצב הזה? אני מתכוון, לא הרגשתי בסופת טורנדו או משהו כזה".
"חברה שלי והשטויות שלה," פלטתי כשאני מתקשה להביט ישירות בעיניו הכחולות והמהפנטות כל כך.
"אה. דרך אגב אני-" התחיל.
"נייתן קולינס," המילים יצאו מפי לפני שהספקתי לבלום אותם.
מה לעזאזל חשבתי לעצמי? עד כמה נואשת אני נראית לו עכשיו?
"אני יודעת כי אנחנו לומדים אזרחות והיסטוריה יחד." הוספתי במהירות, מנסה להציל את מעט הכבוד שעוד נשאר לי.
"אה, האמת שאני מרגיש דיי טיפש עכשיו כי אני לא זוכר את השם שלך." אמר וגירד בראשו.
"נואל, נואל בראון." חייכתי.
"נואל? שם מיוחד. אני אזכור אותו לפעם הבאה," אמר. "אז, נתראה בהיסטוריה." אמר כשהוא צועד לאחור, מתרחק ממני.
"ואזרחות," והנה השמדתי את הכבוד האחרון שנותר לי. אני כזו פתטית.
"ואזרחות." חזר אחריי ונעלם בין ההמון. ברגע שנעלם מעניי, רווחת אנחה נפלטה מפי וכל גופי השתחרר מהנוקשות בו שהה.
"פתטית!" פלט קול מאחורי, גורם לי להסב את מבטי אל הדובר, שלא היה מאחר אחי.
"מה אתה רוצה, דילן?" גלגלתי את עניי למראהו.
"שאחותי תפסיק להיות כזו פתטית. מכל הבנים דווקא נייתן?" לעג.
"מה הבעיה בנייתן?" שאלתי כעוסה, מניחה את ידיי על מותניי.
"נייתן הוא לא הבעיה. את הבעיה. למה נראה לך שהוא ישים עלייך?" שאל ברשעות כשהוא גורם לגבתו הימנית להתרומם.
"אני לא יכולה לסבול אותך יותר." קבעתי ופניתי חזרה לעבר אשלי שבהתה בדילן כאילו הוא היצור המושלם ביותר עלי אדמות.
"אח שלך כזה מושלם," אמרה מבלי להעתיק את מבטה ממנו בעוד דילן פוסע הרחק ממני כשהוא מעביר את ידו בשיערו השחור המורם מעלה בצורה מושלמת.
"אח שלי אולי מושלם ביופי, אבל באופי, הוא רחוק שנות אור מלהיות מושלם." אמרתי זעומה ומשכתי אותה החוצה לכיוון החצר.
YOU ARE READING
הזדמנות שנייה לאהבה
Teen Fiction*** נואל- good girl המאמינה באהבה. דילן- bad boy סטוציונר. בקיצור- שני אחים שונים, שתי אהבות שונות, והרבה הרבה סיבוכים! ***אזהרה- קשה שלא להתאהב בדילן...
