כלואה

כלואה: פרק 12- שאלות.

התחלתי לצחוק בקולי קולות, אני חושבת שזה נבע מהמבוכה שחשתי.

שפתיו של אנדרס התרוממו קצת, אך הוא עדיין לא חייך ובטח שלא חשף את שיניו. הוא התקרב אלינו והגיש לי ולטומי את שתי כוסות המים שהחזיק. טומי סיים את כוס המים במלואה והניח אותה על השולחן. שתיתי שלוק קטן מהכוס שלי והנחתי אותה גם כן על השולחן.

שתיקה קצרה ודי מביכה שררה בין שלשותינו עד שאנדרס שבר אותה כשהבחין שטומי עדיין מתוסכל.

"אל תתרגש ממנו הוא יכול להיות מאוד מעצבן שהוא רוצה" התיישב אנדרס על שולחן הניירת של נלי ושם את ידו על הכתף של טומי והוריד כמה שניות אחרי שסיים את המשפט.

"אני יודע, אבל מרגיש לי שהוא עושה בכוונה" הרים טומי את ראשו מעט כדי להגיע לגובה עיניו של אנדרס.

"או שהוא דלוק על נלי" אמרתי בזדוניות ומבטיהם הרציניים עברו אליי "צחקתי" מיהרתי להינצל מעיניהם. "את חושבת?" כיווץ אנדרס את גבותיו. "אני לא כל-כך מבינה בדברים האלה. אבל למה שייתן דווקא לה את המשימה הקשה יותר?" הפנתי מעט את תשומת ליבם. אני לא יודעת אם עשיתי את זה כי אני מרגישה צורך להחזיר לנלי או כי אני באמת חושבת את הדברים האלה. "אם זה נכון" התחיל טומי "אז זה אסור, זה אחד מהחוקים" טומי הסתכל עליי במבט מוזר. "החוקים שהוא קבע?" ושאלתי גרמה לטומי לחייך בזלזול "חוקים מלמעלה מרי" אחרי שאמר את זה הבנתי את פשר החיוך המזלזל.

"טוב" אנדרס קטע את השיחה "אני לא חושב שזה נכון וזהו. את שותה את זה?" הרים את כוס המים שלי שהייתה לידו בשולחן. "לא" סימנתי לו עם ידי שהוא יכול, הוא הרים אותה ושתה את כול כולה, בעודו שותה הסתכלתי עליו מבלי למצמץ אפילו פעם אחת וכשהבחנתי בטומי שמסתכל עליי מזווית העין הורדתי מיד את מבטי מאנדרס. פחדתי שזה יחזק את טענותיו שהוא חושב שיש ביני לבין אנדרס משהו.

אנדרס הרים את שתי כוסות המים הריקות וקם מהשולחן "לאן?" טומי ניסה לעצור אותו מללכת. "לנוח קצת" ענה אנדרס. טומי הסתכל על שעון היד שלו "כל-כך מוקדם?" הוא הסתכל על אנדרס בפרצוף מעוות. "כן, יש לי עוד לילה ארוך" אמר ויצא.

"אולי דיי?" שאל טומי בשנייה שאנדרס יצא. "דיי מה?" חששתי ממה שיענה לי. "מה יש לך ממנו?" הוא שאל והנחתי שהוא מדבר על אנדרס. נשכתי את שפתיי התחתונות "אתה לא רואה שהוא מסתיר משהו?" פניי התעוותו מעט. "מסתיר?" עיוות את פניו אחריי כשלא הצליח להבין את כוונתי. "הוא מאוד מסתורי ושקט" עניתי בשקט מהחשש שאנדרס ייכנס שוב בזמן שאנחנו מדברים עליו. "אנדרס?" שאל באופן מוזר והנהנתי לעברו לחיוב "האמת שיש בזה משהו" הוא הנהן אחריי. "יש בו את כל התשובות לשאלות שלי" גירדתי מעט בצווארי מחפשת למוחי קצת מנוח ממחשבות על אנדרס. "שאלות?" התקרב טומי לפניי "אני אענה לך על כל מה שאת רוצה. קשור לארגון?" חייך אליי ושללתי מיד את שאלתו "פחות. יותר אליי ואליו" קמתי מהכיסא ואני חושבת שטומי הבין את כוונתי ללכת לדבר עם אנדרס. "אני אלך אליו. אני חייבת תשובות להכול. אין למוח שלי מנוח" הסתכלתי על טומי ובאתי לצאת אך ידו עצרה בעדי. הוא הרים את מבטו אליי "תיזהרי מרי" הסתכלתי על ידו ומיד אחר-כך על עיניו "ממה?" שאלתי בתמימות. "באופן כללי. זה אסור" הוא לאט לאט הרפה את ידו מידי. חייכתי אליו ונשקתי לראשו "אל תדאג" כיוונתי את גופי לצאת מהמועדון. "אה" הסתובבתי לעבר טומי "מה מספר החדר של אנדרס?" חיוך ערמומי השתרע על פרצופי. הוא גיחך מהחיוך "שלוש" הוא סינן מבין שיניו "תודה" סיננתי בחזרה ויצאתי מהמועדון.