Chapter - 37

126 11 14
                                    

נ.מ היונג'ין

"ג'יני הכל בסדר?" אני יותר מדי טרוד.
לפני שהאן נלקח לבית החולים והזדקק אפילו לאשפוז,הוטרדתי מהמחשבה על פליקס שהצטלם באותו הזמן עם אחת מהבחורות שאנסו אותי ועוד העזה להעלות תמונה שלנו לסטורי באינסטגרם שלה. עכשיו שפליקס כאן..התגעגעתי אליו.
אני בו זמנית רוצה לקחת אותו לחדר שלי ולעשות אותו כל כך טוב וחזק שהריח שלו יידבק למיטה,אך אני גם רוצה להתנחם איתו על האן.
בשבועיים שהוא בבית החולים נאלצתי להסתפק בפליקס וג'ונגין שעדכנו אותי על מצבו.
מינהו הרחיק אותי מהבית חולים בכל רגע שרציתי לפגוש את האן,האן גם לא ענה לי לטלפון ואני מבין את הכעס של מינהו אבל עד כמה אפשר?!
הוא לא נתן לי את האופציה להסביר בכלל.
אני תוהה אם האן בכלל חשב על להסביר לו שהוא זה שרצה לא לספר לבן זוג שלו,אני זה שהתווכח שהוא צריך לספר את זה למקום הבטוח שלו.

כל כך כעסתי,רתחתי,התעצבנתי.
לא יצא לי לדבר עם פליקס כלל או עם האן או עם מינהו,החבר הכי טוב שלי שלא חושב שאכפת לי מהאן רק כי לא שיתפתי איתו שהאן נאנס כמות פעמים..
ניסיתי לדאוג לו מרחוק, שלחתי את צ'אן דרך חברים עסקיים בבית חולים שידאג לו.
לא הספקתי לדבר עם פליקס בפרטיות מאז שנחת.
אני כועס עליו שטס לתאילנד להנאתו להצטלם בבגדי ים עם הדוגמנית שאנסה אותי?
לא..אני כועס עליו שהוא העז לשכוח את זה!
למרות זאת אני גם דואג לפליקס שכרגע לבד בביתו,או שאולי עושה לו טוב הלבד כרגע..?
לא. הוא צריך אותי,ניחום כי אחיו בבית חולים.

אמיליה שכבה על גופי עירומה בנחת ורוגע כאילו העולם עצר והזמן בשליטתנו.
אמיליה רטנה שאני לא מפנק אותה מספיק ולא נותן לה את תשומת הלב המגיעה לה,אז עבור לעצור את ההצקה..שכבנו.
אני אמור להיות הבן זוג שנמשך והאוהב,לבינתיים אני עלול להיכשל ולהיחשד בפני אביה.

"כן,סתם חשבתי על האן." פרקתי בגופה את העצבים. חדרתי אליה יותר מדי חזק,באגרסיביות אך נראה שהיא בעצם אהבה את זה.
כשהיא עמדה לגמור,היא נשכה את השפה התחתונה שלה וזה הזכיר לי את פליקס.
חשבתי על הצמרמורות, התחושות שיש לי לידו, כשאני גומר בתוכו וככל שדמיינתי שאמיליה זה פליקס, גמרתי. בתוכה.

"אני מאמינה שעם כל הרכושניות של מינהו,האן לא יחזור לגור איתנו."
חשבתי על זה. הוא שונא אותי על כך שלא שיתפתי אותו בצלקות שלו, על כך שהאן סובל כבר מלא חודשים. מינהו בטוח ייקח את האן תחת גג הבית שלו וירחיק בינינו.
הוא לא יבין שלמרות שהתקופה שגר אצלי בבית הייתה קצרה,האן לא סבל. הוא נפתח בפניי מהר יותר משאני חושב שייפתח בפני מינהו.

"גם אני חושב כך. זה מאכזב."
האן כבר הפך להיות חלק בלתי נשכח ונפרד מהבית שלי. שלנצח תמיד יהיה גם שלו ושל פליקס.

"אז אולי נעשה לו מסיבה? פה בבית! מסיבת שחרור מהבית חולים וגם מסיבת פרידה!"
אמיליה הציעה בהתרגשות שצועקת שהיא זו שתארגן את המסיבה ותדאג לה.
לדעתי זה לא רעיון כל כך גרוע,מעניין אם האן בכלל ירצה לבוא למסיבה.

will you stay by my side? 2Where stories live. Discover now