Stray Kids | oneshots

BINCHAN | אחרי זמן רב

נקודת מבט צאנגבין

באנגצאן ואני נכנסו אל הדירה שלי.
היינו צריכים להתרחק אחד מן השני ולברוח, אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב על איך שאולי לעולם לא אראה את באנגצאן פעם נוספת אם לא אחשוב על משהו שיציל אותנו.

בעיניי, באנגצאן היה ההגדרה המעשית למילה שלמות. למרות התנהגותו המעט מוזרה מדי פעם, הוא גדל וחווה איתי כל כך הרבה ולעולם לא שפט אותי על מעשיי. הוא היה האדם היחיד שרציתי להיות איתו בדירה שלי, לבדי, רגע לפני הלא נודע. השפלתי את פני מטה עצם המחשבה שישנה אפשרות שלא נתראה יותר אחרי הלילה הזה והרגשתי את הדמעות עולות לעיניי. "צאנגבין," באנגצאן משך את תשומת ליבי במילה הפשוטה הזו. "אתה בסדר?" הוא לא סתם מושלם, אלא גם יפה, חשבתי לעצמי. יכולתי לבהות בו במשך שעות ולעולם לא היה נמאס לי מזה. הקימורים הרכים והגפיים החזקים שלו הטריפו אותי ככל שהמשכתי להביט בו. באנגצאן המשיך להסתכל עליי בדאגה ולבסוף עניתי, "כן, אני בסדר."
"אתה בטוח?" הוא אמר תוך כדי שהתקרב אליי. בדרך כלל אני אוהב את הקרבה שלו אליי, אולם הלילה קרבתו עלולה לשבור אותי לחתיכות. "אמרתי שאני בסדר." עניתי בנוקשות ללא כוונה, גורם לבאנגצאן לקחת כמה צעדים אחורה ממני. "סליחה. לא התכוונתי להתעצבן, אני פשוט... לחוץ." מעולם לא גרמתי לבאנגצאן להתרחק ממני ואני לעולם לא רוצה לגרום לזה לקרות שוב. לפני שיכולתי לחשוב מה עליי לעשות מנקודה זו הלאה, באנגצאן היה מול פניי והחזיק את הידיים שלי. "אתה יודע שאתה יכול לדבר איתי, נכון?" הפנים שלנו היו כל כך קרובות עד שכמעט קיללתי אותו מבהלה. למזלי, הצלחתי לעצור את עצמי ונשענתי על החזה של באנגצאן באנחה כבדה. מעולם לא הצלחתי להביע את רגשותיי במילים, לכן פיזיות הייתה הדרך הטובה ביותר בשבילי להביע את רגשותיי כלפיו.

התגעגעתי אלייך! רציתי לצרוח. לא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן והגעגוע שלי אליו רק התחזק עם השנים. לכן, אם אעשה את זה, סוף כל סוף ארגיש שלווה.

שתלתי את שפתיי על שפתיו, מנסה לעצב אותן כאחד, תוך כדי שאני טועם את טעמו בפעם הראשונה מזה שנים. למרות כל הספקות שבראשי, באנגצאן לא נסוג. במקום זאת, הוא הניח את ידיו בתוך השיער שלי ובגבי התחתון, וקירב אותי עוד יותר אליו. אחרי כמה שניות של הנשיקה הגרועה ביותר בהסיטוריה, הוא התרחק ממני. ידיו חופנות את פניי האדומות כשהוא אומר, "אם אני הולך לנשק אותך, אני מעדיף לראות את העיניים היפות שלך." אמר.
הוא הוריד את משקפי השמש שלי, חושף את אישוני המורחבים ואת המבט ההמום שלי.
"ככה הרבה יותר טוב." כשאני עדיין לא מבין מה קורה, באנגצאן שוב רוכן פנימה ומוחי נאטם. המודעות שלי לעולם סביבי נעלמה לגמרי והדבר היחיד שידעתי בוודאות הוא שבאנגצאן מנשק אותי וחוקר אותי בסקרנות.

התנשקנו במשך מה שהרגיש כמו עשר שנים לפחות, עד שבאנגצאן החליט להתנהג בזדוניות ולנשוך את שפתיי התחתונה. הפנים שלי הפכו בין רגע לאדומות כמו עגבנייה.

"מאיפה למדת לעשות את זה?" התנשמתי בכבדות, בקושי מצליח לומר מילים הגיוניות אחרי הנשיקה. "טוב," הוא התחיל לומר, "יש תשובות שעדיף לך לא לדעת." אמר והתחמק ממבטי הבוהה בו בהבעה המומה. "אוי, נו באמת." אמרתי וטמנתי את ראשי בשקע צווארו בזמן שהוא צחק מייסורי. אני מניח שהוא מצא אותי מאוייש כדבר משעשע.

באנגצאן תפס בסנטרי והטה את ראשי, "אני יכול להמשיך?" בשלב זה, לא רק שהלחיים שלי היו אדומות, אלא כל פניי. "כן", השבתי כשהמילה כמעט בקושי יצאה מהפה שלי.

לא התחשק לי לבזבז זמן מיותר אחרי שחיכינו אחד לשני במשך שנים ועמדנו כאן במשך זמן רב, לכן הנחתי לבאנגצאן לעשות כרצונו.

הנשיקה שנתן לי הייתה העדינה ביותר משתי הנשיקות היחידות שחלקנו אי פעם. הנשיקה סידרה את רגשותיי העצורים שהחלו עוד לפני שנים, במפגש הראשון שלי ושל באנגצאן.

אחרי הנשיקה העדינה שחלקנו, באנגצאן ואני עברנו לחדר השינה שלי, נשארים ערים במשך כל הלילה ועושים כרצוננו, נותנים לרגשותינו העצורים להתפרץ כמו שאף פעם לא יכלו.

***

ביום שלמחרת, יצאתי לטיול מחוץ לדירתי וראיתי את השכנה מהדירה שלמטה נושאת ארגזים מדירתה. בסקרנות, קראתי לעברה ושאלתי, "היי! את עוברת דירה?" "כן," היא השיבה. "השכנה שגרה מעליי ערכה איזושהי תחרות מחיאת כפיים אתמול בלילה ולא הצלחתי לישון!" פניי נהפכו לגוון אלים של ארגמן כשהבטתי באישה הקשישה שמולי, עוברת דירה, בגלל מאורעות הלילה שלי ושל באנגצאן. "ב-באמת? זה היה כזה חזק? וואו, זה מבאס. אה, טוב, היה נחמד לדבר איתך. אני חייב ללכת!" אמרתי ורצתי לכיוון אקראי רק כדי לא להתמודד עם המבוכה שלי בגלל שגרמתי לאישה זקנה לעבור דירה כי שכבתי עם באנגצאן אתמול במשך כל הלילה.

***

פרק קצר על שיפ חמוד שביקשתם! :)

- סדר הפרקים הבאים לפי הבקשות:
1. צאנגבין וסאונגמין 2. מינהו וגיסונג.
בקשות נוספות יתקבלו בשמחה! 😘