Stray Kids | oneshots

MINSUNG | סליחה, אני מאוהב בך

אחרי שעה בכבישים הפקוקים של סיאול, מינהו הגיע לדירתם של צאן, צאנגבין, היונגין וגיסונג. הוא דפק על דלת הכניסה והוכנס לדירה על ידי צאנגבין.

"למה כל כך שקט כאן?" הוא שאל והביט סביב. השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, לכן נראה למינהו מוזר שרק צאנגבין היה בבית. הוא לא ראה נפש חיה או שמע אף רעש משום מקום בבית מלבד הרעש שעשה צאנגבין עם שקית החטיף שהחזיק בידו. "רק אתה פה?" מינהו העביר את מבטו בחזרה אל צאנגבין, שהניד את ראשו בשלילה. "גם גיסונג כאן." השיב. "הוא בחדר שלו. בפעם האחרונה שבדקתי מה איתו הוא שיחק במחשב." מינהו שרבב את שפתיו והנהן בתגובה לצאנגבין. כשצאנגבין לא אמר דבר, מצא את עצמו מינהו בוחן לתומו את ביתם החדש של חבריו.

מינהו נשא עיניו אל הסלון הרחב.
בסלון היו כשתי ספות אפורות ומרוחבות ולידן שני כיסאות שחורים שתאמו לשולחן הסלון העגול שקושט במפה נחמדה ועציץ מפלסטיק. על קיר אחד היו כשלוש תמונות ממוסגרות של נוף שצולמו על ידי היונגין. מינהו אהב את התמונות שצילם היונגין. הן הוסיפו מאוד לסלון חסר הצבעוניות. על הקיר השני הייתה טלוויזית מסך שטוח ותחתיה אח חשמלי בצבע חום כהה.

הסלון היה לטעמו של מינהו, אולם הוא אינו חשב שהעיצוב מיוחד. הוא ידע שהבנים ניסו לשדר עוצמה ודרמטיות אבל לולא התמונות של היונגין שקישטו את הסלון, הוא היה חושב שהעיצוב מדכא ומעט נדוש למרות שחיבב אותו.

"אתה מתכוון לעמוד פה כל היום?" שאל צאנגבין ועצר את קו מחשבתו של מינהו בטפיחה קלילה על כתפו. "הממ." הוא מלמל בעמעום מפיו כשהסתכל על צאנגבין. "פשוט לך לחדר שלו." נאנח צאנגבין ומינהו פער את עיניו. זה עד כדי כך ברור שבאתי הנה כדי לראות את גיסונג? שאל מינהו את עצמו. הוא תהה אם חבריו מודעים לרגשותיו כלפי גיסונג. הוא תמיד רצה לספר להם כיצד הרגיש כלפיו, אבל הוא ידע שהם יודעים זאת מבלי שאפילו יספר להם. הם הכירו אותו וקראו אותו כמו ספר פתוח, לא משנה כמה מוזר היה או מה ניסה להסתיר. חברות ארוכת השנים שלהם יצרה ביניהם קשר מיוחד שכזה שלא ניתן להסתיר בו סודות, גם אם אתה רוצה שידעו אותם וגם אם לא.

"אני בטוח שהוא ישמח לראות אותך." קרץ צאנגבין למינהו, שהרגיש נבוך משידולו של צאנגבין לחדרו של גיסונג. "א-אה, כן." השיב בקול רועד. צאנגבין מעט הופתע מתגובתו הלחוצה של חברו ולכן צחק. כשמינהו שמע את צחוקו של צאנגבין הלחץ שנבנה בתוכו ירד. הוא ידע שצאנגבין לא צוחק עליו ממקום רע. הוא ניסה להירגע אותו ולגרום לו להבין שהכול בסדר. לא משנה אם יסע שעות רק בשביל לראות את גיסונג, הוא בחיים לא ינטור לו טינה.

♡₊˚ 🦢・₊✧

כשנכנס מינהו לחדרו של גיסונג הבחין כי חברו ישן בנינוחות על מיטתו הזוגית הגדולה. שמיכה אפורה כיסתה חצי מגופו ואור השמש האיר מהחלון הפתוח על פניו של הבחור הישנוני, והראה את יופיו המיוחד.