Stray Kids | oneshots

CHANLIX | נשק אותי

"𝙹𝚞𝚜𝚝 𝚌𝚘𝚖𝚎 𝚊𝚗𝚍 𝚔𝚒𝚜𝚜 𝚖𝚎."

𓆝 𓆟 𓆞 𓆝 𓆟

כשכל החבורה שיחקה במשחק, שניהם ברחו בריצה אל כיוונו של חדר הארונות הקטן והמסתורי בבית הגדול בו התגוררו. כשפתחו את הדלת ושמעו חריקה מחרישת אוזניים, הם הבינו שנתפסו הרבה לפני שבכלל עשו משהו. אבל זה לא שינה דבר בשבילם. הם היו נואשים אחד לשני וחסרי סבלנות. לא עניין אותם אם יתפסו עושים משהו. הדבר החשוב היה הוא להיות אחד עם השני, במקום מסתורי שכזה, אשר גרם לשניהם להיות להוטים הרבה יותר בנוגע למה שהולך לקרות.

בחדר הארונות הקטן בקע אור זהיר מהחלון שבתקרת החדר. הוא האיר על פניהם של השניים ועזר להם לראות טוב יותר אחד את השני, מחויכים ועייפים מהריצה. הם התנשפו בכבדות, אך עדיין לא יכלו להפסיק לצחוק ממה שקרה. הם לא האמינו שברחו מחבריהם אל תוך חדר הארונות הצפוף שמעולם לא היה בשימוש רק כדי להיות לבד אחד עם השני. זה שיגע אותם, הלהיט אותם והגביר את המתח ביניהם.

"להיות איתך לבד כאן מרגיש כמו חלום." אמר באנגצאן לפליקס כשחיוך רחב מרוח על שפתיו. "אני עדיין לא מעכל שבאת אחרי וברחת יחד איתי." פליקס היה המום. הוא לא ציפה מחברו הקפדן ללכת בדרכו, אך חברו באנגצאן הפתיע אותו ופליקס אהב את זה. רק מהמחשבה על כך שחברו שבר את החוקים העלתה מחשבות ופנטזיות בראשו הלא כל כך תמים של פליקס. "כמובן שבאתי איתך." השיב. "הייתי עושה הכול כדי להיות איתך. אפילו אם זה אומר להיות איתך רק שנייה אחת לבד." פליקס כבר לא הצליח להסתיר את חיוכו כששמע את דבריו של חברו הבוגר. הוא חייך אל באנגצאן חיוך מתוק כשעיניו החומות והיפיפיות נצצו כשהביט בהיונג שלו ונמשיו החומים הודגשו ככל שהמשיך לחייך תחת האור הדל שבקע מהחלון שהיה מעליהם.

באנגצאן לא יכול היה שלא לחייך גם הוא אחרי שראה את פליקס מחייך.

חיוכו של הצעיר היה מאז ומתמיד הדובדבן שבקצפת בחייו של באנגצאן. בכל פעם שהרגיש עצוב או מעט מדוכדך, החיוך של חברו היה המתכון לאושר שלו לחזור אליו. ומעבר לחיוכו המלבלב, כעת הוא ופליקס צמודים אחד לשני, מחויכיים ומאושרים. הוא לא חשב שיכול להיות משהו טוב יותר מהרגע הזה. הוא עצם את עיניו והתמסר לרגע הקסום והעדין שחלקו ביניהם, עד שפליקס נשק לשפתיו בעדינות ושוב חייך את חיוכו המקסים. הוא חשף מעט את שיניו בחיוך ויצר צורת לב בשפתיו. ליבו של באנגצאן החסיר פעימה מהמתיקות של חברו שכל כך אהב. "אתה יפיפה." אמר באנגצאן, גורם לבחור שמולו להסמיק. "אתה יותר." השיב בנימה מרגיעה כשכרך את זרועו סביב כתפיו של הבוגר. "תנשק אותי שוב. בבקשה." התחנן באנגצאן ופליקס הנהן. הוא רכן קרוב יותר אליו והצמיד את שפתיו הדקות לשפתיו של הבוגר ונשק להן נשיקה רכה.

הנשיקה גרמה להם להרגיש כאילו הזמן נעצר. זה הרגיש כאילו הכול הפסיק לזוז חוץ משניהם ומפיותיהם אשר עבדו במרץ.

פליקס הכניס את לשונו אל פיו של באנגצאן וזה נאנח בעונג. הוא אהב שבאנגצאן נתן לו לקחת את השליטה על הנשיקה כיוון והכיר אותו; הוא ידע כמה הוא אוהב להתנשק, יותר מכל דבר אחד בעולם.

אבל השליטה על הנשיקה התהפכה במהירות. באנגצאן חפן את ידו בשערו של הצעיר. הוא משך אותו אחורנית והרחיק אותו ממנו כדי לראות את שובל הרוק שנוצר בין פיותיהם ואת פניו הורודות של פליקס, שנראו כל כך תמימות, אף על פי שידע שתמימות היא לא חלק מפליקס. "אלוהים, כמה שאתה יפה." אמר באנגצאן. פליקס המשיך להביט בפניו של בן זוגו, מתנשף בהדרגתיות בזמן שהוא צופה בפרצופו של באנגצאן וסוקר כל תנועה ותזוזה קטנטנה על פניו.

"אתה תמשיך להסתכל עליי לעוד הרבה זמן?" שאל באנגצאן בחיוך צדדי. הוא אחז בישבנו של פליקס והרים אותו כשהוא מצמיד את גופו אל שלו ומורה לו ללפף את רגליו סביב מותנו. פליקס פער את עיניו בבהלה כשבאנגצאן החל לנשק את צווארו באגרסיביות. הוא ידע שהצוואר שלו היא הנקודה הכי רגישה בגוף שלו והוא בכל זאת בחר לנשק אותו שם.

"א-אתה נורמלי? אתה עד כדי כך רוצה שיתפסו אותנו?" שאל פליקס תוך כדי שנאנח. "אם אני אגיד שכן, אתה תחשוב שאני משוגע?"

"לא, אבל..."

"אבל מה?" באנגצאן התגרה בפליקס.
הוא הצמיד את פיו לעור הצוואר שלו והחל לשאוב אותו תחילה בעדינות ולאחר מכן במעט יותר כוחניות. כשהתחיל להזיז מעט את שפתיו על גבי צווארו הרגיש של פליקס, זה גלגל את עיניו לאחור וקימר מעט את גבו בידיו של באנגצאן. הבוגר הזיז את עיניו כלפי מעלה תוך כדי שהמשיך לסמן את צווארו של פליקס כשלו. כשראה את פיו הפעור של הצעיר ושמע את נשימותיו וגניחותיו החרישיות, הוא הרגיש על גג העולם. הוא בקושי עשה דבר וכבר גרם לצעיר ממנו להינמס אל תוך ידיו. "צאן היונג.. בבקשה..." אמר פליקס והמשיך, "אם לא תפסיק יגלו אותנו. ולהיתפס ככה מעולם לא היה חלק מהפנטזיה שלי."

"אז שיתחיל להיות."

📎 : השיר לפרק זה ↷

מהנקודה הזאת אני אתן לכם לדמיין מה קרה ביניהם לאחר מכן D: או שאולי תרצו חלק 2?

- הבקשה שהתקבלה לפרק הבא: מינסונג.
מה לכתוב לאחר הבקשה הזאת?