פרסי ג'קסון והשמורת

ספיישל השנה החדשה-פרק 20

"פיץ, אנחנו נאחר." צעקתי לו. הוא יצא מוכן. אוח, זה כל כך מעצבן! רציתי להביל אותו אבל הוא נער הזהב...

הלכנו לכיוון המזניק. וזינקנו לפוקספייר. הלכנו לכיוון אולם ראשי.

"היי ביאנה." אמרה סופי. שהתקרבה אליי. "היי סופי." אמרתי לה. "איפה פרסי וכול החברים שלו?" שאלתי אותה.

דלת האולם נפתחו. ופרסי רץ פנימה. אנבת אחריו. מבט רצחני על ענייה. פרסי הגיע עלינו.
"היי לכם. ביי לכם." אמר והמשיך לרוץ באולם. אנבת עדין אחריו.

☆☆☆☆☆☆☆☆

כולם ישבו באולם. מחכים למאסטר ליטו. אנבת פרסי ליאו וכול השאר כבר ישבו. ליעדנו. חייכתי. ידעתי מה מאסטר ליטו הולך לומר. למרות...שיש מצב שזה יתבטל.

ממש לא רציתי שזה יתבטל. כאילו אני מבינה שיש סכנה. אבל עם נבטל נראה לנסתרים שאנחנו מוותרים על אחד הארועים הכי חשובים שלנו בישבילם! ואני לא אתן לזה לקראות!

אין פשוט מצב! אני מצדי אלך למשרד של מר פורקל! א...כלומר מאסטר ליטו! כן מאסטר ליטו!

ומאסטר ליטו הגיע. "בוקר אור ילדי פלא. אני מקווה שכולכם זוכרים מה התאריך. ומה אמור להיות היום. אך בגלל מה שקרה אתמול עוד לא הגעתי להחלטה אם לקיים את הנשף. לכן אני מבקש מכולם. בשעה האחרונה לבוא לאולם הגדול במקום לשיעורים שלכם. גם אלה אם שיעורי יכולת. ונודיע עם יש נשף או לא. תודה." סיכם מאסטר ליטו וירד מהבמה.

נשמעו קולות התבאסות מכל מקום. אני לא היחידה שרצתה את הנשף הזה.

אתמול כבר דמיינתי את עצמי בשמלה ורודה יפיפיה. שמשכה כל כך הרבה תשומת לב. כולם רצו לרקוד איתי. ולי זה לא הזיז, רקדתי לבד במרכז הרחבה...שיט! הצלצול! פספסתי אותו.

ואני צריכה ללכת למשרדים של מר פורקל.

הגעתי למשרד. דפקתי על הדלת. "מר...מאסטר ליטו?" שיט זה היה קרוב. כמעט קראתי לו מר פורקל. כמעט חשפתי את הכיסוי שלו! מה היה קורה אם...

"כנסי בבקשה מיס ואקר." שמעתי את קולו אומר. שנכנסתי סופי בדיוק יצאה. מעניין על מה היא דיברה איתו. "אתה באמת שוקל לבטל את הנשף?" שאלתי אותו. "זה אכן השקילות שלי. למה?" הוא שאל רגוע.

"טוב, הנשף ממש חשוב לתלמידים. וזה גם אירוע מסורתי בפוקספייר." הסברתי לו. הנשף התקיים מאות שנים. זה תמיד היה אירוע מיוחד. "אני מבין, אך את בטח רואה את הבעיות בלהקים נשף." אמר לי. "אבל כולנו צריכים השחת דעת." אמרתי לו.

"כמו שאמרתי קודם. אני מבין. אבל יש יותר מידי בעיות בזה." הוא אמר שוב את אותו דבר. ואת הדבר הזה ממש לא רציתי לשמוע. "אבל זה כמו להפסיד לנסתרים. זה מוכיח שהם מאוד משפיעים אלינו, ושאנחנו פוחדים מהם." אמרתי לו.