Gabriella Ramirez (My Untitled Project)

פרק 3

הרגלים חדשים.

כחלק ממרד גיל ההתבגרות שלי, פיתחתי הרגלים חדשים שלאורך השנים נהפכו להיות הרגלים נוראיים שיפתחו אצלי נטייה להרס עצמי. לאחר מכן, ההרגלים הנוראיים האלה הצריכו מסע גמילה מפרך שרוקן מתוכי כל טיפת אנרגיה ושפיות.

סיגריות. אלכוהול. קנאביס. סמי פיצוציות. סקס.

יש עוד כל כך דברים, הרשימה פאקינג לא נגמרת. בפעם הראשונה כשהתנסיתי בכל אחד מהדברים האלה,  הוצתה בתוכי התרגשות. פרפרים בבטן של ממש.

*

״רמירז!״ גלוריה צועקת מאחורי כשאני יוצאת מהכיתה. יום הלימודים נגמר, סוף כל סוף, ואני מתה להגיע כבר הביתה ולהיזרק במיטה שלי.

יש לי המון להספיק היום. בטוח פספסתי כמה שערוריות מעניינות על ג׳סטין ביבר, ואני חייבת להתעדכן. אחר כך אני מתכננת להתכתב קצת עם החברות הוירטואליות שלי מהאינטרנט, אלה שנמצאות בצדה השני של המדינה ואני יודעת שלעולם לא אפגוש.

״מה המצב?״ אני לא מסתכלת לכיוונה, כי בדיוק סבסטיאן עובר אותנו וכמו תמיד בלבי אני מקווה שהוא ישלח לכיווני איזה חצי חיוך. אני יכולה להסתפק גם במבט קצר, רק שיראה אותי וידע שאני קיימת.

״בא לך להישאר לתגבור?״ ללא ספק גלוריה מצליחה ללכוד את תשומת הלב שלי. אני נעצרת במקומי ומסתכלת עליה, עכשיו סבסטיאן כבר לא מעניין אותי.

ה״תגבור״ היא מילת הקוד שלי ושל גלוריה, כשאנחנו רוצות להישאר בסביבת בית הספר ולהסתלבט קצת על החיים. התגבור הוא תירוץ עבור ההורים שלנו, ובזמן הזה אנחנו הולכות למכולת בסוף הרחוב וקונות שם מלא בירות ושוקולדים. לא רחוק מהמכולת יש פארק קטן נחמד, עם ספסל פיקניק עשוי מעץ בצבע חום דהוי.

לפחות פעמיים בשבוע אנחנו נשארות לתגבור.

״נו טוב,״ אני מושכת בכתפיי. כנראה שג׳סטין ביבר והחברות שלי מהרשת יחכו לאחר הצהריים.

אם להיות כנה הטעם של הבירות הוא נוראי, מר מידי, בגלל זה השוקולדים. הטעם המתוק מפצה על הטעם המר. ובכל זאת, אנחנו עדיין ממשיכות לבקש כספים מההורים שלנו כדי לקנות בירות פעמיים בשבוע אחרי שעות בית הספר.

״בא לך לנסות סיגריות?״ גלוריה שואלת לאחר שאנחנו קונות את הבקבוקים ומתמקמות על הספסל. היא מוציאה קופסה מהתיק שלה, זוהי קופסת סיגריות של מרלבורו אדום. היא מצליחה להפתיע אותי.

״מאיפה?״ אני זוקפת אליה גבה סקרנית ומשחקת עם הקופסה בין אצבעותיי. הקופסה סגורה וחדשה, כאילו הרגע נקנתה.