הקדמה או חלק ראשון?
כבר למעלה משלושה חודשים אני מספרת לכולם שחזרתי לכתוב, מתגרה ומדליקה את כולם על הפרויקט החדש שלי, כשבעצם אפילו לא טרחתי לפתוח את המחשב הנייד שלי. רק המחשבה בה אני צריכה לקום מהספה שלי, שקיבלה צורה של הישבן שלי, ולחבר את המחשב למטען שלו כי לא הדלקתי אותו כבר למעלה משנתיים, מתישה אותי.
אחרי טעינת המחשב אני אצטרך למצוא לו מקום איפשהו בספה שלי, שמלאה בפיג׳מות מלוכלכות משלושת החודשים האחרים בהם לא טרחתי לזוז ממקומי. אני יכולה לשים את המחשב על הברכיים ולעבוד עליו, אבל הוא מתחמם מהר מידי ואז ישרפו לי הירכיים.
אולי אנסה לכתוב את הפרויקט שלי מהטלפון הנייד שלי בפתקים? לא, אין מצב. אני זונחת את הרעיון המטורף הזה מהר מאוד.
לאחר שאפתח את המחשב, יגיע החלק הקשה באמת. מה הססמה שלי? אתעכב עוד כמה דקות ארוכות בחיפוש אחר הססמה.
שיט. לא רשמתי אותה בשום מקום.
איאלץ לנחש מה יכולה להיות הססמה שלי למחשב. המחשב שלי יינעל לחמש דקות הקרובות, ובלבי אקלל את מייקרוסופט למרות שהם לא אשמים. הם אפילו נהדרים, כי לבסוף אגלה שאני יכולה ללחוץ ״שכחתי ססמה״ ולאפס אותה דרך האימייל.
אני מתעייפת מהתהליך, ודוחה את הפרויקט שלי במשך שלושה חודשים. בינתיים, רצות לי המון מחשבות על הפרויקט והמון ציטוטים וסצינות שאני יכולה להכניס לפרויקט שלי.
רגע, לפני הכל אני צריכה שם לפרויקט. אולי לפני השם אני צריכה קודם לעצב כריכה? כל כך הרבה זמן לא כתבתי, אני חושבת שעברו שלוש שנים או אולי אפילו יותר. אני לא יודעת מאיפה מתחילים.
שיט, צריך לכתוב גם תקציר. אני נזכרת שגם את זה צריך, ואני מבינה שזה מסובך מידי בשבילי לעכשיו. אני לא מסוגלת להתמודד עם זה, אני חושבת שזו עוד סיבה שאני דוחה את הפרויקט בשלושה חודשים.
אני נשבעת לעצמי שאשב לכתוב כשארגיש טוב יותר, כשאצא מהבלגן הזה, אבל מנגד כשטוב לי אני לא מוצאת את המילים לנסח את מה שהרגשתי באותו רגע נמוך בחיי. לא אוכל להעביר את המסר ולתאר את הרגשות הקשים שהרגשתי באותם הימים שישבתי בספה.
לבסוף אני פותחת מסמך וורד, עדיף שאתחיל מפרק ראשון. אחר כך אבחר שם לפרויקט, למרות שאני גרועה בשמות ותמיד בוחרת את השם לפי הדמות הראשית של הסיפור. כתבתי פעם ספר בשם ״היילי״ כי כך קראו לדמות, אז אולי אקרא לספר ״גבריאלה רמירז״ כי אני הולכת לכתוב את הספר הזה עליי.
אחרי הפרק הראשון והשם, אעצב כריכה נחמדה באפליקציה של Canva. אני מחליטה שהתקציר יבוא בסוף, כשאסיים את הפרויקט.
YOU ARE READING
Gabriella Ramirez (My Untitled Project)
Fanfiction״לאחרונה אני שומעת יותר ויותר אנשים שאומרים לי, ׳גבריאלה את חייבת לפנות לעזרה מקצועית׳ ואני לא רוצה. פשוט לא רוצה.״ בגיל עשרים-ושלוש גבריאלה רמירז מרגישה שהחיים שלה מתחילים להתפרק, שוב. כל הנזק הנפשי שנעשה לה לאורך השנים, מכה בה בחוזקה. לבבות שבור...
