His angel [5]

סקרלט (18)

לאונרדו נשכב לידי במיטה, שכב רחוק ממני.
רבנו לפני יומיים בגלל שהוא הצליף בליילה.
היא אחותי.
זאת אחותי והוא התעלל בה למרות שהבטיח לי שלא.
"סקאר?" הוא שאל בשקט והתעלמתי ממנו. "את ישנה, מלאך קטן?" המשכתי להתעלם והוא נצמד אליי ונישק את ראשי.
האמת היא שאני מתגעגעת ללהתכרבל איתו ושהוא ינשק את צווארי ויחבק אותי חזק ויגן עליי.
"אני מצטער, מלאך קטן.. כל כך מצטער, לא הייתי צריך לעשות את זה. ואני יודע שהבטחתי לך, אבל אני לא עשיתי את זה, זה היה דומיניק וג'יימס וריס, איידן, קולטון ואית'ן.. לעזאזל, אל מי אני מדבר, את אפילו לא ערה." הוא התרחק ממני והקור חדר את עורי וגרם לי לצמרמורת.
הוא אולי לא עשה את זה, אבל הוא הסתכל עליהם עושים את זה ולא עצר אותם.
אני ראיתי את הגב שלה.
זה נראה מזעזע, אבל היא טוענת שזה לא כואב לה ולי זה כאב יותר.
אור חלש נדלק והסתובבתי, בחנתי את לאונרדו עם המשקפיים שלו, עובד במחשב.
היה נראה שהוא פורץ לאיפשהו, אבל אין לי מושג לאן או אם אני צודקת בכלל..
הוא סובב את מבטו אליי ועצמתי את עיניי במהירות.
הוא גיחך וליטף את ראשי.
"את יכולה פשוט להגיד שאת ערה, את יודעת?" התעלמתי וידו ליטפה את פניי.
"נכון, שכחתי שאת רק ילדה קטנה, סקרלט."
"אני לא ילדה קטנה, לאו." נהמתי והסתובבתי לצד השני של המיטה. הוא הצמיד אותי אליו וליטף את המותן שלי בעדינות.
"זה לאונרדו, מלאך. את יודעת את זה." נעצתי בו מבט זועם והוא חייך.
הוא יכול להיות כל כך מעצבן לפעמים.
"מה אתה עושה?" שאלתי בשקט. "פורץ למערכת המצלמות של המשטרה,"
"למה?"
"כי קולטון הוא אידיוט," נאנחתי והנחתי את ראשי על הירך שלו.
"מה הוא עשה?"
"את זה," הוא הפעיל סרטון והראה לי את קולטון נוסע ברכב במהירות. ממש מהר ומתנגש במכונית אחרת.
"זה מכוון, נכון?"
"כן," הוא נאנח. "זה האקס של קים, הוא בגד בה."
בחנתי את הסרטון, קולטון בדיוק יצא מהרכב והלך לרכב השני. הוא הוציא את האיש משם, הוא נראה בערך בן שבע עשרה.
הוא היה נראה חסר הכרה. קולטון החל להכות אותו בחוזקה, דם זלג מכל גופו והאקס של קים פקח את עיניו והוריד ממנו את קולטון.
קולטון גיחך ובעט לו במפשעה ואז הוציא סכין ודקר אותו בצווארו.
יבבה חנוקה נפלטה מפי ולאונרדו הצמיד אותי אליו. "זה בסדר." לחש והתרחקתי ממנו.
"לא מגיע לך את הקרבה שלי." הסתובבתי כך שגבי אליו והוא נאנח.
"אם את רוצה להתנהג כמו ילדה קטנה, בסדר, אבל קחי בחשבון שאני אתנהג אלייך כאחת כזאת."
"בסדר," לחשתי ועצמתי את עיניי. "ואת תהיי תחת שליטתי." הוא לחש לאוזני וגרם לעורי לסמור.
רעדתי קצת והוא גיחך.
קולו עמוק ושקט. "ואני אאזוק את הידיים והרגליים שלך למיטה, וארד לך, ואזיין אותך, אבל אני לא אתן לך לגמור-" הצמדתי את רגליי שהרגשתי את הרטיבות מכסה את פנים ירכיי, אני רטובה כל כך. הוא העביר את לשונו על אוזני וצחק. "ואני בטוח שתהיי כל כך טעימה, סקרלט. אני פאקינג יודע את זה, מלאך קטן." הוא הוריד את ידו לאיברי ויללתי. "בבקשה לא," לחשתי. "למה, מלאך שלי? את מפחדת שאגלה כמה את רטובה?"
"אני.. אני צריכה ללכת לשירותים, לאונרדו." קמתי מהמיטה וברחתי לשירותים.
פשטתי את בגדיי והפעלתי את המים של הברז בכיור, שלא יחשוב שאני עושה את מה שאני רוצה לעשות.
הורדתי את ידי לאיברי והרטיבות על ידי הייתה ניכרת כל כך, שאם לאונרדו היה זה שנוגע בי, בטח הייתי מאבדת הכרה מרוב בושה.
עצמתי את עיניי וניסיתי להבין איך זה נעים לי.
אני לא בטוחה מתי פעם אחרונה עשיתי את זה שהייתי לבד. בפעם האחרונה שעשיתי את זה הייתי עם לאונרדו.. אבל לא הייתי לבד.
"את נראית כל כך סקסית," לאונרדו גנח וגרם לי לקפוץ. "אני נ..נעל..תי,"
"את לא, מלאך שלי. לעזאזל, הרטיבות שלך פאקינג מחרמנת. את כולך היית רטובה בטירוף. האצבע שלך הייתה רטובה כל כך שזה כאב לזין שלי להיות בתוכך."
"אנ..אני.. אני.." נשכתי את שפתיי והעברתי את ידי אל מאחורי אוזני. "את.. את.. את?" הוא התקרב אליי וליטף את שפתיי בשלו ורעדתי מעט.
"את מה, סקאר? העדפת לגעת בעצמך במקום שאני ארד לך ואגרום לך לגמור לי על הלשון כמו מטורפת,"
"תפסיק," יבבתי והוא נצמד אליי עוד. "אני אלקק את הרטיבות המחרפנת שלך, אמצוץ את-" הוא תפס אותי רגע לפני שנפלתי וחייך.
הרגשתי את הבל פיו על אוזני והוא נשק לה. "את כל כל חרמנית שאת כמעט נופלת לרגליי, מלאך קטן?" יבבתי והוא נישק אותי. "את כזאת חמודה," בחנתי אותו עם דמעות בעיניי והוא ניגב אותן. "הפחדתי אותך?"
"קצת," מלמלתי והוא חייך. "אני מצטער," הוא לחש לאוזני. "אני לא התכוונתי להפחיד אותך, סקאר, סליחה." הנהנתי פעם אחת והוא הרים אותי עליו ולקח אותי למיטה.
"אני.. לילה טוב, לאונרדו."
"לילה טוב, מלאך שלי."

☀︎︎

"בוקר טוב," סופיה אמרה שנכנסתי למטבח בבוקר. חייכתי אליה חיוך קטן ונאנחתי. "איפה כולם?"
"מיה ואית'ן וריס ואלה חזרו לקנדה, איידן עם ליליאנה למעלה, היא לא מרגישה טוב.. ג'יימס מלביש את ג'ולייט ואני לא יודעת לגבי השאר, נראה לי שהם למטה עם ליילה," הנהנתי פעם אחת ושתיתי את כוס המים שלי.
"את יודעת מה הם עושים שם?"
"איפה?" קים שאלה ונכנסה למטבח גם כן, היא בחנה אותי ונאנחתי. "עם ליילה, למטה?"
"קולטון אמר לי שהם יחשמלו אותה עד שהיא תגיד את האמת." נעצתי בה מבט והיא משכה בכתפיה. "אולי לא, אבל זה מה שהוא אמר." הנהנתי ומיהרתי למטה, אם הם יפגעו בה.. אם הם יפגעו בה עוד פעם, אני לא אסלח לו.
אני לא אסלח לו אף פעם.
המעלית נפתחה ודומיניק עמד שם עם לאונרדו, שמחזיקים בליילה בחוזקה, ידיה קשורות.
קולטון נכנס אחריהם ובחן אותי. "את בסדר?"
"לכו תזדיינו! אתם הבטחתם! הבטחתם שלא תעשו לה כלום ועכשיו היא בקושי-"
"אני בסדר," ליילה מלמלה וקולטון משך אותה אליו משני האידיוטים.
לאונרדו בחן אותי והידקתי את לסתי.
"אני שונאת אותך."
"לא עשינו כלום," הוא נהם וגיחכתי. "אתם פאקינג כן! אתם כן! תפסיק לשקר לי!"
"הוא לא משקר," ליילה לחשה. קולה צרוד ושבור וקולטון מחבק אותה חזק אליו. "אל תשקרי, אל תגני עליהם, ליילה," התקרבתי אליה וליטפתי את הלחי שלה. "תסתכלי עליי." היא הרימה את מבטה אליי וניגבתי את הדמעות שלה. "זה בסדר, ליילה. אם הם פגעו בך-"
"הם לא!" היא צעקה והלכתי כמה צעדים אחורה.
לאונרדו תפס אותי ונישק את ראשי. "סליחה.. אני פשוט-" המעלית נפתחה ורצתי החוצה.
יצאתי מהבית ורצתי לכיוון הכניסה. "סקרלט!" לאונרדו נהם ורצתי מהר יותר.
"תעזוב אותי!"
"סקאר, די! אני לא כועס עלייך!" הסתובבתי אליו עם דמעות בעיניי. "תן לי להיות לבד, לאונרדו." בכיתי והמשכתי לרוץ.
אני לא רוצה להיות כאן. המקום הזה לא עושה לי טוב.