His angel [5]

לאונרדו (7)

"לאו.." סקרלט לחשה והעירה אותי.
קולה שקט ושביר, היא חמודה כל כך.
ידה עוברת על פניי והיא מחייכת. "בוקר טוב," לחשתי וחייכתי אליה בחזרה. "אתה יפהפה," היא מלמלה וקירבה את שפתינו.
שפתיה נחו על שלי, התחככו זו בזו ונשפתי אוויר בחדות. "אני מת לטעום את הטעם שלך, את הטעם שטעמתי אז." עד עכשיו התנשקנו רק בנשיקות שטוחות, אבל לפני שהיא עזבה.. פאק. הלוואי והייתי יכול להמשיך לנשק אותה כך לנצח.
"לאונרדו.. אני לא בטוחה שזה דבר שנכון לעשות, אני לא יכולה לתת לך לגמור, אני לא יכולה שתזיין אותי. אני לא יכולה לרדת. כואב לי רק מלחשוב על זה.. אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה להישאר כאן, חשבתי לחזור לבית שלי ולהמשיך לעבוד במסעדה."
"סקרל-" היא הנידה בראשה.
"בוא נעשה עסקה, אני ואתה ניפגש כל היום, על הגג, נראה אחד את השני כל היום. נספר מה עברנו. אני פשוט.. זה קצת מלחיץ אותי להיות כאן." היא בלעה את רוקה ובחנה אותי, עיניה הכחולות נוצצות.
זין.
היא כזאת יפה.
היא ליטפה את שיערי ובחנה אותי.
"אתה יכול לחבק אותי?" קולה היה שקט, גרם לליבי להתכווץ.
משכתי אותה אליי וחיבקתי אותה בחוזקה.
נשמתי את ריחה המתוק. ריח של קוקוס. "לאונרד-" מיה עמדה בכניסה לחדר ובחנה אותנו. "אני מפריעה?"
"זה בסדר," סקרלט אמרה ומשכה באפה.
היא ירדה ממני והתיישבה לידי, קצת מאחוריי.
ממה היא מפחדת כל כך? זאת אומרת, היא מכירה את מיה. היא יודעת שהיא אחותי. היא יודעת שהיא לא תיפגע בה.
ליטפתי את ידה ובחנתי אותה.
"אני צריכה ללכת לשירותים." היא מלמלה וברחה מאיתנו.
היא סגרה את הדלת בשירותים ובחנתי את מיה.
"היא לא מפחדת ממני, היא מפחדת מאית'ן." בחנתי אותה והרמתי גבה. "למה?"
"הוא רצח את אמא ואחות שלה," היא בחנה אותי והרגשתי את הזעם מתפס אל עבר מוחי דרך עורקיי.
הידקתי את לסתי וקפצתי את אגרופיי בצידי גופי.
קמתי מהמיטה ושמתי מכנס.
יצאתי מהחדר ומיה אחריי. "אל תיפגע בו, לאונרדו! הוא לא ידע ש-"
"לא אכפת לי!" צרחתי וירדתי למטה.
תפסתי את אית'ן – שהיה במפקדה – והטחתי את האגרוף שלי בבטנו.
הוא נהם בזעם ומיד לאחר מכן גיחך.
גרם לזעם שלי להיות עצמתי יותר.
לגרום לגופי לבעור. הרבצתי לו עוד פעם. "לעזאזל, מיה.. הייתי בטוח שאח שלך חזק יותר," הוא לחש שדם יורד מפיו ואפו ומכתים את חולצתו.
אני שונא את המזדיין הזה.
המשכתי להרביץ לו עד שהוא כמעט איבד את ההכרה, רק שג'יימס משך אותי אחורה הבנתי שאולי לקחתי את זה רחוק מדי.
מיה בוכה בידיו של דומיניק וג'ולייט הקטנה צורחת בידיה של סופיה.
הוא תפס אותי ונהמתי בזעם. "הוא רצח אותן!"
"את מי?" קולטון וקים שאלו שנכנסנו למפקדה.
קים בחנה את אית'ן וחייכה. "אף פעם לא סבלתי את המניאק הזה," היא מלמלה וקולטון משך אותה אליה.
מיה בכתה חזק יותר ונצמדה אל דומיניק.
"הוא לא מת, נכון? תגידו לי שהוא לא מת!" היא צרחה.
בהיתי באית'ן החזה שלו עולה ויורד. "הוא לא." אמרתי.
"אבל זה ללא ספק מגיע לו."
"אני שונאת אותך, לאונרדו. אני שונאת אותך! למה היית חייב לעשות את זה?! יש לנו ילד בן חודש!"
"ואני מתערב איתך שהוא יצא מניאק לא פחות מאבא שלו." היא סטרה לי ונעצתי בה מבט זועם. "אית'ן לא מניאק ואני בטוחה שטוני לא יהיה מניאק גם!" היא צעקה ורצה לאית'ן וחיבקה אותו בחוזקה. "תתעורר אית', בבקשה." לחשה בבכי.
סקרלט נכנסה למפקדה ובחנה את כולנו.
היא התכווצה שראתה את אית'ן ואז יצאה מהמפקדה. "תסתכלי עליי, מיה." פקדתי. "לך תזדיין. לא, אתה יודע מה? לך תחזור לשבי ביחד עם סקרלט. הרבה זמן לא זיינת אותה." ג'יימס הידק את אחיזתו בי.
לא חשבתי שארגיש אל אחותי שנאה אף פעם, אבל לעזאזל, אני רוצה כל כך לרצוח אותה.
"מיה.. את קצת-" היא נעצה מבט והשתיקה אותו.
יצאתי מהמפקדה ובחנתי את סקרלט, ששוכבת בסלון שפניה מופנות אל גב הספה.
היא בוכה בשקט. אני לא בטוח אם היא עצובה או בסיוט, אבל כשאני מתקרב ומחבק את גופה הקטן בחוזקה אליי, אני יודע שהיא רק עצובה.
שפתיה רעדו שהיא הסתכלה עליי. "אני לא יכולה להיות כאן, לאונרדו. אתה מבין אותי, נכון?" הנהנתי.
"אני.. אני פשוט לא מבינה למה הוא עשה את זה."
נישקתי את הדמעות שזלגו עיניה.
"לעזאזל, הריח של הקוקוס שלך פאקינג מחרפן, מלאך קטן." היא כל כך יפה שהביצים שלי צורבות, ברצינות.
העברתי את שיערה אל מאחוריי אוזנה ונישקתי אותה רכות על שפתיה.
היא התחככה בזין שלי וגנחתי לאוזנה.
"תמשיכי. פאק. תמשיכי." היא המשיכה לנוע לי על הזין וליטפתי את צווארה באצבעותיי.
לחצתי קצת על צווארה והיא נשכה את שפתיה, הנשיפות שלה היו מהירות, עמוקות.
"את פאקינג יפהפייה, מיס ווינסטון."
"זה.. זה מוזר," גנחה. "זה.. זה מרגיש ט-" היא הסמיקה וסובבתי את מבטי אחורה.
קים עמדה שם ובחנה אותנו. "רוצה גם להצטרף, הרננדז?" היא הנידה בראשה במהירות. "אז עופי מכאן." היא הנהנה וברחה למקום אחר.
סקרלט נצמדה אליי ונאנחה. "אתה יכול לקחת אותי ואת קינמון הביתה? אבל לא ברכב הקטן הזה?" הנהנתי.
"תודה, לאונרדו." היא חייכה אליי וחייכתי בחזרה.
אני שונא את זה.
אני רוצה אותה קרובה אליי.
אני רוצה אותה איתי.

עצרתי בחנייה שמתחת לבית שלה, קינמון קפצה עליי וליקקה אותי. "אמרתי לך שהיא תאהב אותה בסוף," סקרלט אמרה וחייכה אליי חיוך מתוק.
הזין שלי התקשח וליטפתי את קינמון. היא ירדה ממני וסקרלט בחנה אותי. "אז.. ניפגש היום על הגג בתשע בערב?" בחנתי אותה ובלעתי את רוקי.
"בתשע? פאק, סקרלט.. יש איזה אירוע שאני צריך ללכת אליו," הוא העבירה את ידה בשיערה.
דמעות נצצו בעיניה ושפתיה התחילו לרעוד.
זה מוזר, אבל זכרתי אותה כמישהי אמיצה יותר.
מישהי שלא מפחדת בקלות. היא לא הייתה עומדת על שלה, או הייתה אמיצה כמו ליליאנה.
אבל ביחס למה שעברנו, היא ללא ספק הייתה אמיצה בטירוף.
הרמתי אותה עליי ונאנחתי.
חיבקתי אותה ונישקתי את הדמעות שנשרו מעיניה, שפתיה רעדו בפחד.
נישקתי את הדמעות והצמדתי את מצחי למצחה, יש לה ריח טוב שיגרום לזין של כל בן אדם מזוין בניו-יורק לעמוד.
גנחתי לאוזנה שהיא התחככה בי והיא הסמיקה. "את צריכה להפסיק עם זה, מלאך קטן. אני לא רוצה לאבד שליטה,"
"כמה בנות זיינת?" שאלה בשקט.
שפתיה רעדו והיא משכה באפה. "זה לא משנה,"
"כמה, לאו?" נעצתי בה מבט. "זיינתי רק חמש בנות, אבל זיינתי כל אחת מהן הרבה פעמים." היא הנהנה ודמעה נוספת זלגה מעיניה.
"אני רוצה לראות אותך הלילה, לאונרדו. אני רוצה שתחבק אותי על הגג הזה."
"תראי, סקאר.. אני יכול להבריז מהאירוע המחורבן הזה, אבל אני לא מבטיח שאוכל. אני אשתדל. אבל אנחנו יכולים לאסוף אותך ושתבואי בתור בת הזוג שלי." היא בחנה אותי והנהנה. "אבל רק אם אחרי זה-"
"נלך לאיפה שאת רוצה, מלאך קטן שלי," היא בחנה אותי וטמנה את ראשה בשקע צווארי.
"אתה תגן עליי, נכון?" הנהנתי. "אתה אוהב אותי?"
"את יודעת את התשובה כבר," לחשתי בשקט לאוזנה, היה נראה שזה גרם לה לצמרמורת.
יצאתי מהרכב שהיא עליי וקינמון הולכת באלגנטיות לידי. הכלבה הזאת יותר מסתם כלבה, היא אישה בצורה של כלבה.
סקרלט הביאה לי את המפתח ונכסנתי פנימה.
אני לא אוהב את המקום הזה, אפשר לפרוץ לכאן בקלות, הבית קטן וחשוך מדי.. יש לי תחושה רעה.
הבטן שלי מתהפכת.
השכבתי אותה על הספה, כי ידעתי שהיא לא אוהבת את החדר שלה.
"תודה," היא לחשה. "שהרבצת לאית'ן ושלקחת אותי החזרה לכאן בלי להתנגד,"
"אין על מה, מלאך קטן ויפה שלי. אני אעשה מה שתרצי, אעזור לך בהכל." נישקתי את מצחה והיא חייכה אליי. שיערה הבלונדיני על פניה, עיניה הכחולות בוהות בי. "אני אבוא לאסוף אותך בשמונה וחצי." היא הנהנה. "אבל-"
"עם המכונית עם ההרבה מקום, אני יודע, סקרלט." נישקתי את מצחה פעם נוספת.
"תתקשרי אליי, תתקשרי אליי לכל דבר. גם אם סתם בא לך לדבר על אחד מהסדרות המטומטמות שלך."
"הן לא מטומטמות." הנהנתי וחייכתי אליה. "אני בטוח,"