His angel [5]

סקרלט (14)

רצתי למעלה לאחר שיצאתי מרכבו של קולטון, לא חיכיתי לאף אחד. רציתי לדעת מה קרה לו.
רציתי לדעת אם הוא מת או חי.
רציתי לדעת אם הוא בסדר או לא.
רציתי לנשק ולחבק אותו.
התפרצתי לחדר שלו.
כולם הסתירו לי אותו שסיבבו את מבטהם אליי.
"מה? הוא מ..ת?" שאלתי והזזתי את ריס ודומיניק מלפני. התקרבתי אליו יותר ובחנתי אותו, הזזתי את שיערו קצת מפניו.
הוא חיוור כל כך, הוא נראה נורא.
שיערו מבולגן ועיניו עצומות.
הסתובבתי לדומיניק והוא הנהן פעם אחת וכיוון עם ראשו לעברו.
נישקתי את שפתיו בעדינות והצמדתי את מצחי למצחו. "אני אוהבת אותך כל כך, לאונרדו." לחשתי.
הוא גיחך ונישק את מצחי.
"אני אוהב אותך גם, מלאך שלי. אני.. אני כל כך מצטער," הוא לחש ונישק אותי.
"הבטחת לי שלא תעשה את זה, לאונרדו." לחשתי לו. "אתה הבטחת. הבטחת לי. למה?"
"כי אני אידיוט." הנדתי בראשי וחיבקתי אותו בחוזקה. צמוד אליי. "אתה לא," לחשתי והרגשתי את זקפתו מתחתיי.
"אבל זה ממש מוזר שעומד לך כל הזמן."
"לא כל הזמן. רק שאני איתך.. איך לא? את יפהפייה,"
"תודה," מלמלתי והסמקתי.
הוא בחן את עיניי וליטף את הלחי שלי.
"אני יכולה לראות את החתך?" שאלתי בשקט ובחנתי אותו. "איך זה בכלל קרה?"
"הסנפתי והייתי מסומם לגמרי, שיחקתי עם הסכין שלי וחתכתי את עצמי."
"בגלל שרצית?" שאלתי והוא הנהן ועצם את עיניו בזמן שליטף את ראשי – שהיה צמוד לחזהו – בעדינות.
"אני רוצה לישון," לחש.
"אתה ישנת מלא, איך אתה עייף?"
"אני פשוט עייף." הוא מלמל ונישק את ראשי.
"בסדר," לחשתי. "לילה טוב,"

☀︎︎

לאונרדו יצא מהמקלחת ובחנתי אותו, לבוש רק בבוקסר, שריריו חשופים לעיניי. הוא יפהפה.
הוא נראה מושלם.
מבטי ירד אל בין רגליו והוא חייך. "מה?" שאלתי בשקט.
"את רטובה?" הנהנתי בקושי.
חזי עלה וירד שהוא התקרב אליי. "מה את רוצה שאעשה, סקרלט? את רוצה שארד לך? שאגע בך? שאזיין-"
"כן." לחשתי בקול צרוד והוא נעץ בי מבט ועלה מעליי.
"תראי לי אותך." מלמל והניח את ידו על הזקפה שלו דרך הבוקסר.
התפתלתי באי-נוחות.
איברי כואב ופועם בחזוקה שאני מורידה את החולצה וחושפת את שדיי.
הוא העביר את ידו על זקפתו מלעלה ומלמטה שמבטו היה נעוץ בשדיים שלי. "תמיד חשבתי שאת מלאך, עכשיו אני גם פאקינג יודע את זה." הוא גנח ושפשף את הזקפה שלו מהר וחזק יותר.
תפסתי את ידו ועצרתי אותו.
הוא בחן אותי והניד בראשו. "תשאלי כמו ילדה טובה." הוא לחש וקירב את שפתיו לשלי.
"מר לומברדי?"
"כן, מיס ווינסטון,"
"אתה יכול לזיין לי את הפה?" הוא חייך והנהן.
חיכך את איברו בשפתיי.
פועם.
ארוך.
נוקשה.
הוא נמשך אליי כל כך.
אני לא חושבת שאי-פעם נמשכו אליי כך, לא שאי פעם קיימתי יחסי מין עם מישהו.
"רגע," מלמלתי בשקט והוא התרחק ממני מעט.
"מה קרה, סקאר?" הוא בחן אותי בדאגה. "אם ארצה שתפסיק-"
"את באמת צריכה לשאול את זה? את יודעת טוב מאוד שאני אף פעם לא אעשה משהו בניגוד לרצונך." הוא ליטף את שפתיי באצבעותיו.
איברו התחכך בי וגנחתי. "עוד, לאו.. אני צריכה אותך בתוכי."
הוא הוריד לי את התחתונים באיטיות ומבטו ננעץ באיברי.
"את כל כך, פאקינג, רטובה," לחש והעביר את לשונו על הדגדגן שלי. גרם לעורי לסמור בציפייה.
אני צריכה אותו כל כך.
"אני מצטערת שלא.. טוב.. גילחתי," מלמלתי בשקט והסטתי ממנו את מבטי.
"את יפהפייה," נאנח וינק את הדגדגן שלי לפיו.
"זה מביך אותי קצת," מלמלתי וניסיתי להתרחק, אבל הוא תפס אותי מהירך ומנע ממני את זה.
"את מושלמת, סקרלט. אין לך ממה להיות מובכת. עכשיו תתנהגי כמו ילדה טובה ותני לי למצוץ את הדגדגן שלך עד שכל הפנים שלי יהיו רטובים מהנוזלים הטעימים שלך." בלעתי את רוקי והנהנתי.
הוא חזר לעשות את מה שעשה וליטף את פתחי אם אצבעו.
הוא החדיר לתוכי אצבע וגנחתי בחוזקה. "כן.." מלמלתי והוא צחקק לאיברי.
הוא הפעיל לחץ על הדגדגן שלי ובחן אותי.
"סקלרט, אני יודע שאף פעם לא עשית את זה לפני, אבל עכשיו את גם לא תוכלי לעשות את זה כל עוד אני לא עושה את זה. ומעבר לזה, כנראה שיש לי לשון קסומה, כי עוד לא התחלתי ואת כבר עומדת לגמור."
"תמשיך.." מלמלתי והוא החדיר לתוכי עוד אצבע.
ליבי פעם בפראות רבה.
רציתי להרגיש איך זה לגמור, את ההרגשה של האורגזמה.
הוא שפשף את הדגדן שלי בחוזקה.
לחץ בין הדגדגן לפתחי וזה היה מספיק.
מספיק בשביל להתפרק לו על האצבעות בצעקה.
הוא ליקק את הרטיבות שלי והדלת נפתחה.
אית'ן עמד שם והסתובב בשביל לא להסתכל עלינו. "סקרלט, אני שמח שהצלחת לגמור, באמת. אבל מיה וסופיה מנסות להשכיב את טון-טון וג'ול לישון. אז תשתקי."
"בסדר, סליחה.." מלמלתי בשקט והוא הלך.
לאונרדו קם ממני ונשכב לידי. "את בסדר?" שאל בשקט. "כן, למה לא?"
"את פחדת ממנו,"
"לפני שהיינו בבית חולים פחדתי ממנו, אבל האמת שהוא היה ממש נחמד, והוא ממש עזר לי והגן עליי אחרי שמיה האשימה אותי במה שקרה לך. הוא גם הסביר לי מה קרה.."
"יופי," הוא הרים אותי עליו ועצמתי את עיניי.
"אני לא בטוחה איך מגלחים שם,"
"אני לא בטוח שאני יכול להסביר לך את זה, מלאך שלי. את רוצה לגלח שם?"
"כן." אמרתי והרגשתי שאני מסמיקה, באמת הסמקתי כי הוא ליטף את הלחי שלי וחייך. "את חמודה כל כך שהביצים שלי כואבות, סקאר.."
"אני יכולה לגעת בך?"
"לא. זה שירדתי לך מספיק להיום, אני רוצה שניקח את זה לאט, בסדר?" הנהנתי והוא נשק לשפתיי.
הוא ליטף את שיערי ולחש לאוזני דברים באיטלקית. "טי סקופרו פורטה, סקרלט¹." קולו היה עמוק וצרוד ושקט.
זה בטח משהו מלוכלך. "תפ..תפסיק, אני סתם רוצה לישון, טוב? תן לי לישון." הוא הנהן ונישק את ראשי. "טי ספינג'רו לה דיטה, דבי אסרה כוסי באנטו²."
"תפסיק," גנחתי לאוזנו והוא צחק. "האמת שהמשפט האחרון יצא לא טוב.. אז טוב שלא הבנת אותי, זה יצא קצת מרושע מדי. אני לא רוצה שתחשבי שאני מרושע כלפייך."
"אני יודעת."
"את הולכת לישון?" הנהנתי ועצמתי את עיניי.
"לילה טוב, סקאר."

שהתעוררתי לאונרדו לא שכב לידי וקינמון לא הייתה בחדר.
קמתי מהמיטה והתארגנתי.
ירדתי למטבח והתיישבתי ליד סופיה. "הכנתי לך ארוחת בוקר, סקרלט. לאונרדו אמר לי מה את אוהבת."
"אה.. תודה, שמעתי שאת מבשלת מצוין,"
"שמעת נכון," ג'יימס נכנס למטבח עם ג'ולייט הקטנה על ידיו והוא נישק את ראשה של סופיה.
"היא טעימה בעצמה, אין מצב שהיא לא תבשל טוב." הסמקתי ובחנתי את ריס ואלה, שישבו בסלון והתנשקו.
סופיה הביאה לי את הצלחת עם האוכל שהיא הכינה לי וחייכתי אליה.
"תודה רבה, סופיה. זה נראה טעים מאוד," בחנתי את הצלחת והיה שם את כל הדברים שאני אוהבת.
לא בייקון או בשר. פרוסת לחם כמעט שרופה עם גבינה, אבוקדו וביצת עין, ליד סלט שמתובל בשמן זית, מלח ופלפל. זה סלט רק עם עגבנייה ומלפפון, אני לא אוהבת ירקות אחרים.
ליד יש כוס עם מים ולימון, אני לא אוהבת מיץ תפוזים..
זה די מוזר שהוא זוכר את כל זה כי סיפרתי לו את זה שהייתי רק בת שלוש עשרה. זאת אומרת, לפני חמש שנים.
ידעתי שהוא יודע שאני צמחונית, אבל לא ידעתי שהוא זוכר את כל השאר.

"אם היינו יוצאים מכאן מה היית אוכל?" שאלתי את לאונרדו ובחנתי אותו.
הוא עצבני עליי כי הסכמתי אחרי ההצלפה השנייה שהצליפו בו.
לא רציתי שהוא יסבול.
העדפתי שהוא יעשה לי את זה כי זה יקרה המוקדם או מאוחר מדי. פשוט רציתי לסיים עם זה מהר.
הוא בחן אותי והעביר את ידו בשיערו. "סטייק. את?"
"פיצה, אלוהים, אני רוצה את זה כל כך.. ודרך אגב, סטייק זה מגעיל."
"סטייק זה מושלם, מלאך שלי. את צמחונית?" שאל ובחן אותי. הסמקתי והנהנתי. "כן.. אני צמחונית כבר שנה וחצי,"
"הייתי צריך לדעת," הוא מלמל וליקק את שפתיו.
"למה? זה שקוף?"
"כן.. את תמימה מדי.. את גם נראית ככה."
"אני לא תמימה, לאו." הוא הידק את לסתו ונאנחתי. "סליחה, לא התכוונתי לקרוא לך ככה.." הוא הצמיד אותי אליו וחיבק אותי בחוזקה.
"זה בסדר, מלאך.. זה בסדר,"
הוא ליטף את גבי וחייכתי אליו. "אתה נחמד לפעמים.."
"גם את נחמדה לפעמים, מיס ווינסטון." הוא העביר את שיערי אל מאחוריי אוזני. "את בסדר, נכון?" הנהנתי. "כן.. הכל בסדר, לאונרדו. אני פשוט רוצה לחזור הביתה."
"גם אני, מלאך קטן שלי.."

——
*¹ - אני אזיין אותך חזק, סקרלט.
*² - אני אדחוף לך אצבעות, את בטח רטובה כל כך.
——

שבת שלום אהובות שלי💗🫶🏼