-Control-
"מה?"
"מצטער."
גימגמתי.
"תשכח מזה."
הסתובבתי לצד שני והתרחקתי מגופו.
הוא התקרב מעט לאוזני ולחש:
"גם אני אוהב אותך."
חיוכי התרחב כשהרגשתי את זרועותיו עוטפות אותי בחוזקה וגורמות לי לאהוב
אותו יותר ויותר.
**
לא דיברתי עם לואי למחרת,כאילו התחמק
ממני או משהו,אני מבין אותו זה היה
שטותי מצידי אם הייתי אומר את זה ללקוח
הוא בטח היה הורג אותי,זה לא מוסרי
אני זונה,זה מה שנועדתי להיות אני סתם
חפץ או צעצוע שאפשר לשחק בגוף שלו.
"הארי."
"הקשבת למה שאמרתי בכלל?"
מנדי שאלה.
"סליחה זה פשוט שאני לא מרגיש טוב."
כיחכחתי בגרוני.
"זה לואי נכון?"
היא גיחכה והנהנתי.
"מה קרה הפעם?"
גילגלה את עיניה.
"כלום."
"הארי."
"אוקיי אוקיי."
הרמתי את ידיי בהגנה.
"אתמול בטעות אמרתי לו אני אוהב אותך-"
"אויי."
היא קטעה אותי.
"לא,הוא אמר לי בחזרה."
נשכתי את שפתיי.
"אתה אוהב אותו נכון?"
היא חייכה.
"אני לא יודע,זה אסור את לא מבינה."
נאנחתי.
"למה?"
גיחכה.
"בגלל שאני הזונה שלו,אני צריך לתת לו
את הגוף שלי לא את הלב."
השפלתי את ראשי.
"אבל לואי אמר שהוא אוהב אותך נכון?"
היא גילגלה את עינייה.
"כן אבל-"
"אין אבל,הוא מתחמק ממך כי הוא מפחד."
היא אמרה זאת כאילו זה מובן מאליו.
"אתה עדיין עומד פה?לך אליו אידיוט."
היא דחפה אותי.
אולי היא צדקה?
אני מתכוון למה הוא אמר לי בחזרה?
תיקתקתי על דלת משרדו מרגיש את הלחץ
והצמרמורות שעוברות בגופי בזה הרגע.
"כנס."
אמר כאילו ידע שזה אני.
"לואי."
"זה מר טומלינסון."
תיקן אותי.
"אני רוצה לדבר איתך."
קבעתי.
"דבר."
גילגל את עיניו.
"זה בקשר לאתמול-"
"כלום לא היה אתמול,אתה הזונה שלי."
הוא קטע אותי ואמר בזילזול.
"אבל-"
"אין אבל מה לא מובן?"
אמר ברצינות.
"לך להזדיין."
ירקתי מתכוון ללכת אך הוא אחז בזרועי.
"מה אמרת לי עכשיו?!"
אמר בכעס.
"אמרתי 'לך להזדיין' ,לאיית לך את זה."
אמרתי בכעס.
"אתה חתיכת זונה כפוי טובה."
ירק.
"כנס עכשיו לחדר המשחקים,אתה הולך
לקבל עונש שאתה עוד תצטער על זה."
נכנסתי לתוך חדר המשחקים מגלגל עיניים
כי ישעתי שהוא חזר לעצמו,אני הולך לחטוף
על זה אבל כבר לא אכפת לי.הורדתי את
חולצתי וירדתי על ברכיי כבר מוכן למכות
שאני הולך לקבל.הגב שלי כבר נרפא אבל
אני מניח שהוא הולך שוב לקבל סימנים
אדומים וסגולים.לואי נכנס לחדר אחרי
דקה ובידו שוט,ידעתי שהוא הולך להכות
אותי עם זה ובגלל זה הייתי כבר מוכן.
"אתה ילד רע."
הוא גיחך.
"וילדים רעים מקבלים עונש."
המשכתי אותו בקול מלגלג.
"אתה לא לומד לקח."
הוא גילגל את עיניו.
הרגשתי את השוט מלטפת את גבי,
מתגרה בי,כאילו מכין אותי לכאב.
"באלי להצליף בך בישבן."
גיחך.
"תצליף."
נאנחתי.
"אל תתגרה בי."
"אז תעשה את זה כבר."
התעצבנתי.
הוא זרק את השוט והתיח את שפתיו
על שלי,כאילו לא יכול להעניש אותי.
"אין לך מושג עד כמה דאדי כועס."
מילמל.
"אז תראה לי עד כמה דאדי כועס."
נשכתי את שפתיי.
שלפתי ממנו את חולצתו לוקח סוף סוף
שליטה בפעם הראשונה.ידיו ניכרחו סביב
אגני ושפתיו מנשקות עד למורד צווארי.
"מה קורה כאן?"
שמענו קול ומיד הסתובבנו.
אביו של לואי עומד בפתח חדר המשחקים
מביט בנו במבט המום.הבנתי למה לואי
לא הראה לאף אחד את המקום הזה חוץ
מלזונות שלו.אני חושב שמנדי היתה פה
והיא לא מדברת על זה כיוון שאסור לה.
"איך נכנסת לכאן?"
לואי תקף אותו.
"הדלת היתה פתוחה,חוץ מזה קבעת איתי
פגישה בדיוק עכשיו." גיחך.
"היה לך מזל הפעם."
לחש לואי לאוזני.
רציתי את העונש הזה כל כך,כי זה הגיע לי.
הייתי צריך לקבל הצלפות בלי סוף על מה
שאמרתי לו אתמול זה לא בסדר,והוא יכול
היה לפטר אותי.
"אהבתי את המקום."
ציחקק.
"ככה אתה מעניש את הארי השובב?"
שאל בגיחוך.
"כן,הוא ילד רע."
לואי ציחקק.
"הוא היה צריך להירקב עם הוריו."
אמר בקול מלגלג.
וליבי התכווץ,רציתי כל כך להכות אותו
אבל כל מה שעשיתי זה להשפיל את הראש.
"אתה רע."
ציחקק לואי אפילו לא מגן עליי.
רציתי לברוח מהמקום הזה,רציתי לברוח
מלואי ולהעניש את עצמי.ידעתי תמיד
שאעבוד בזנות,וידעתי בדיוק איזה יחס
אני אקבל.ידעתי שזה לא יהיה קל אבל אף
פעם מישהו קילל את הוריי.הם יצאו
מצחקקים ומדברים בינהם בזמן שדמעות
מציפות את עיניי וגורמות לי ליפול ארצה
וליבב,לא ציפיתי שלואי ואביו יאמרו זאת.
לא ציפיתי שלואי האדם היחיד שסמכתי
עליו בעבר יתנהג כך אחרי כמה שנים.
לא ציפיתי שאני,אני אתאהב בו.
-מטרה: 70 הצבעות.
YOU ARE READING
No Rules»L.S
Fanfiction-השנה היא 1999 הארי בן 6. לואי בן 7. "אתה מבטיח לשמור עליי?" הנער בעל העיניים הירוקות שאל בתמיהה. "מבטיח" לחש הנער בעל העיניים הכחולות. יומיים לאחר מכן הם עברו תאונת דרכים והיחיד ששרד הוא הילד בעל העיניים הירוקות. כל מה שלואי ידע זה שהוא מת,אבל הארי...
