#15

2.1K 146 13

-Shame-

הרגשתי כל כך רע לאחר מכן.הלב שלי
נחת כשנזכרתי בלילה.אני לא נירדמתי
כמעט הייתי עסוק בלחשוב עליו,ידעתי
שמה שעשיתי היה כדי להרגיש עם עצמי
טוב,איך שהוא התנהג אליי היה באמת
רע והוא פשוט לא קיבל את זה שאני לא
רוצה לחזור לעבר,לא מתחשק לי פשוט
להתנהג כרגיל ולתת לו לזיין אותי או
להתעסק איתי כשהוא יודע מעברי,והוא
לא מקבל זאת,לא אכפת לו בכלל.
אני אפילו לא מאמין שברחתי לו באמצע
סקס,הוא אומנם היה שיכור אבל הוא
ידע שאני לא רוצה פשוט לראות אותו.
הסתובבתי ברחובות עוצר בפתאומיות
כשפנים מוכרות מבחינות בי.

"הארי."
היא נופפה מרחוק מתקרבת אליי.

אני שונא אותה,וזה לא בגלל שהיא חלק
מעברי,היא זאת שזרקה אותי לבית אומנה
אפשר לומר שבגללה אני ככה,יכולתי
לקבל ממנה כסף יש לה ולסרסור שלה
מספיק כסף.אומנם היא דודה שלי וזאת
זכותה אבל הרוע שנובע ממנה פשוט
מבחיל אותי,לא פעם ולא פעמיים
היא הרביצה לי,היא מתנהגת כמו צבועה
מתנהגת אליי יפה כשבאים לביקור
בית כדי לבדוק שהכל בסדר אצלי
יום שלם היא עושה כל מה שאני רוצה
אבל אחר כך אני משלם על זה,היא היתה
מכה אותי כמעט בכל מקום אפשרי,
מותירה אותי בוכה וזרוק על ריצפת החדר.

"כל כך גדלת."
היא התלהבה.

זה כל כך הגעיל אותי באותו רגע,לא
יכולתי אפילו להביט בפניה שהביעו
כל כך שקר וצביעות.

"שנינו יודעים מה הפרצוף האמיתי שלך."
לחשתי לאוזנה מתכוון ללכת אך היא
אחזה בזרועי ולא נתנה לי ללכת.

"אני מצטערת על זה."
היא נשכה את שפתיה בחזקה.

"היית צריכה להתנצל בעבר."
הבטתי בה בגועל.

"התחלתי דף חדש מאז,ואני ממש לא
רוצה שתהי חלק ממנה."
ירקתי ועם זאת שיחררתי את אחיזתה
ממני והמשכתי ללכת.

אני לא יודע אם היא הצטערה באמת,
אבל זה מאוחר מידי,היא הרסה לי את
החיים,היא השפילה אותי,הכתה אותי,
הורידה את הערך העצמי שלי והפכה
אותי לחסר ערך.אי פעם תסלחו לאדם
כזה,היא צבועה ושקרנית.אני לא ישכח
את הימים שהיא התחילה לצאת עם
הסרסור הזה,זה היה שנתיים מאז
שהוריי נהרגו.ואני זוכר את זה טוב
הוא חזר שיכור ואמר לדודתי להעניש
אותי,היא הכתה אותי כל כך חזק
והשליכה אותי לחדרי,ואפילו לא דקה
ואז הוא נכנס,הוא הכה אותי והפשיט
אותי,הוא אנס אותי ורק רציתי למות.
זאת היתה התקופה הכי רעה בחיי.
תדמיינו לכם ילד בקושי בן 9 נאנס.

כשנכנסתי סוף כל סוף לבית לא יכולתי
להחזיק זאת יותר,הדמעות ריצדו את פניי.
רק מלראות אותה הבנתי שאיני יכול
לברוח מהעבר כמו שלואי ניסה להסביר.

"הארי?"
הוא ישב על הספה הקטנה מביט
בעיניי הדומעות.

"איך נכנסת?"
שאלתי מנגב את דמעותיי במהירות.

"זה לא חשוב,מה קרה לך?"
הוא התקדם אליי.

"תתרחק."
גימגמתי.

"הארי."
לחש וחיבק אותי חזק.

"אני רוצה לחזור לעבודה."
יבבתי.

"מצטער על המכות."
המשכתי ליבב.

"לא התכוונתי."

"זה בסדר הארי."
הוא לחש לאוזני.

"לא זה לא בסדר."
כעסתי.

"תראה מה עשיתי לפנים שלך."
לחשתי מביט בפניו החבולות במכות.

"אני תמיד יכול להחזיר לך על זה."
הוא גיחך וסטר לישבני.

"בוא הביתה."
הוא לחש לאוזני.

"טוב."
הנהנתי והלכנו לארוז מזוודות.

**

"לא חשבתי שתחזור."
מנדי חייכה.

"כן,גם אני."
לחשתי.

נכנסתי לחדר שהיה.שלי,הוא נשאר בדיוק
באותו המצב שהשארתי אותו.לואי ביקש
שאלבש את בגדי המשרתים ואחכה לו
בחדר האדום עמו שנהגתי לעשות,וכך
עשיתי לבשתי אותם והלכתי אל החדר
האדום מתיישב על השולחן הקשה שנהג
לזיין אותי עליו.כשלואי הגיע הבחנתי בגופו
השרירי והעירום.

"התגעגתי אלייך."
לחש.

"גם אני אלייך,מר טומלינסון."

-מטרה: 70 הצבעות.

No Rules»L.SRead this story for FREE!