The revenge/Larry stylinson

18.

מצטערת מראש🖤
⚠️⚠️⚠️

נקודת מבט לואי
אני פאקינג אידיוט.
אני.. אני גרמתי לו לפגוע בעצמו! אחרי כל מה שאמרתי? הייתי חייב לעשות את זה? לעזאזל.
אני מביט בו, מתרסק על הרצפה, לא יודע אם אחמיר את המצב אם אגע בו, אני מתקדם אליו, הוא שוכב על רצפת המעלית הקרה, אני בודק את הדופק שלו, הוא איטי..
פאק!
אני לוחץ על כפתור המצוקה במעלית, אך היא לא עובדת.. שחכתי! שחכתי לעזאזל שליאם ביקש ממני להזמין טכנאי להיום.
אני דופק בחוזקה על המעלית, אך אנחנו בין קומות, הסיכויים שישמעו אותנו אפסיים.
אני בודק את הטלפון שלי, הוא ללא סוללה, אני מתקדם במהירות אל הארי, מחפש מכשיר קטן ומלבני ולמזלי מוצא, ויש לו סוללה, אך יש לו סיסמה.
אני מביט בהארי, מניח את כל הדברים שבידי, ובודק את הדופק שלו, אותו הדבר, לעזאזל..
״אדוארד!!״ אני צורח, הוא לא מגיב, אני מנער אותו, מחכה שיזוז או יגיב, אך זה לא קורה, אני בודק שוב את הדופק שלו, הוא תקין.. תודה לאל.
כנראה שזה עילפון, הוא חתך את עצמו, זה די ברור שיתעלף.
אני בועט בדלת המעלית, ״מישהו שומע?!״ אני צורח, אני שומע קול מעומעם של הליכה, אני מנצל את זה, ״אנחנו תקועים פה!!״ אני צורח, שוב ושוב, ״מי זה?!״ קול מעומעם של אישה נשמע מבעד לדלת הפלדה, ״לואי והארי!! הארי התמוטט! תביאי פרמדיק ומישהו שיוציא אותנו מפה!!״ אני צורח וצעדים רק מתרחקים מהאזור במהירות, בינתיים אני מביט בו, הוא נראה רגוע, אני שוב בודק את הדופק שלו, אני לא רוצה לעשות לו החייאה וכנראה להחמיר את מצבו, הדופק שלו באותו קצב, אני נאנח ומתיישב לידו, עד שיביאו עזרה.
״אני מצטער שגרמתי לך להרגיש ככה..״ אני לוחש לו, הוא לא שומע אותי, אבל אני חייב להגיד לו, אמנם לא מול הפנים.. אבל זאת התקדמות.
אני לא בן אדם שמראה חיבה בדרך כלל, אבל הנער הזה.. הורג אותי מבפנים, הוא אפילו לא מבין מה הוא עושה לי.
החיוך שלו, היופי שלו, בחיים שלי לא ראיתי נער כל-כך יפה..
הוא חושב שאני משקר לו, הוא טועה.
״תתעורר אדוארד.. בבקשה״ אני לוחש לאזנו, הוא לא מגיב, אני נאנח ומסתובב סביבו וחושב, מה אני אעשה?
הקורס ההחייאה האחרון שעשיתי היה לפני שלוש שנים.
״אדוארד!!״ אני צורח אך הוא לא מגיב, "לעזאזל!" אני בועט בקיר המתכת שלידי ונאנח, מה אעשה עכשיו? הוא יכול למות לי בין הידיים. אחרי שכעסתי עליו.
אני אהרוג את כל מי שמתעכב עכשיו.
לא אכפת לי מי זה יהיה.
״קום עצלן אחד.. קדימה״ אני אומר ללא היגיון, למה לעזאזל אני מדבר איתו? הוא לא שומע כלום לעזאזל!
״זין על כולכם!! לא הבנתי איפה העזרה שלי?!״ אני צורח בחוזקה, המעלית רועדת ונשמעים צעדים לכיווננו.
״לואי?!״ קולה של מאיה נשמע ואני נאנח בהקלה, ״מאיה תקראי למישהו אני מתחנן! הארי חסר הכרה בין הידיים שלי ולפני זה קראתי לעזרה והתעלמו ממני!״ אני מרגיש את גרוני צורב, לא אכפת לי, אני רוצה לצאת מכאן.
מאיה לא מבזבזת שניה, צעדים מהירים של עקבים המתרחקים זה מסמן לכך שהיא הבינה, אני עדיין על הרצפה, הארי בין ידי.
אני מחבק אותו, חזק, כל-כך חזק.
אני לא רוצה שעוד מישהו חשוב בשבילי יעלם.
לא עוד.
אני מרגיש את החמצן במעלית אוזל, ומקבל סרחחורת בעצמי.
אני מבין שמשהו פה לא בסדר, יש פה ריח מוזר.
אם אני חושב שזה מה שזה, כדאי שאפעול מהר, ללא היסוס פשטתי את חולצתי, מחפש מסביב מים, משהו נוזלי, הכל עדיף מאשר שהוא יריח רעל.
אני יורק על החולצה, ומחסה את פניו של הארי, אני מתיישב, מחזיק את החולצה על פיו ומרגיש חולשה.
לפני שהבנתי עוד משהו, הכל נעשה שחור.