נקודת מבט הארי
״עכשיו!!״ המפקד צועק ואני נענה לבקשתו, לוחץ על ההדק ועוצם עיניים, אני פותח אותם בזהירות ומביט לאיפה פגעתי, לעזאזל פגעתי בטבעת החיצונית של המטרה.
״סטיילס! אני רוצה לראות אותך מתאמץ הפעם לירות!״ המפקד צורח ואני מגלגל עיניים, ״אתה גלגלת לי עיניים בפרצוף כרגע?!״ הוא מביט בי בכעס ואני נשאר אדיש למרות הסיטואציה, שאר החיילים צוחקים בשקט ומסתכלים, ״מצטער״ אני אומר לו ומביט בעיניו החומות, הוא מביט בי בקשיחות ואני לא מבין למה, אני מביט מטה ורואה שאני דורך לו על הרגל, כבר זמן מה, אני מזיז אותה במהירות וממלמל סליחה, הנעלים האלה ענקיות כל-כך שאני לא מרגיש על מה אני דורך וזה בא לרעתי.
״אתה עכשיו תסתובב בריצה סביב הבסיס חמישה עשר סיבובים ותבין שלא מזלזלים בי!״ הוא אומר ואני משפיל את מבטי.
״כן המפקד-״
״מה הולך פה?״ אני שומע קול מאחורי, אני מביט לאחור ואני רואה את ג׳ימי.
״אני מלמד את הבחור פה שלא מגלגלים עיניים למפקד שלו״ המפקד שלי אומר בקשיחות וג׳ימי מביט בי באכזבה.
״אני מבין..״ הוא אומר בשקט מהנהן והולך, אני מביט במפקד והוא מביט בי, ״משוחרר״ הוא אומר ואני מהנהן, מתחיל לרוץ סביב הבסיס.

״סיימתי״ אני אומר לו מתנשם בכבידות ומביט בו, הוא בוחן אותי, ״בסדר, תחזור לעמדה, משוחרר״ הוא אומר, אני מהנהן והולך לעמדה שלי ולוקח את הרובה, מביט בכל שאר החיילים מביטים בי בשעשוע.
מכוון אלי המטרה, אני לוחץ על ההדק ומביט איפה פגעתי.
אני פוער את עיני ומשפשף אותם כדי לבדוק אם ראיתי טוב.
״יאס! בייבי!״ אני צועק באושר ומביט בכולם שמביטים בי עם פה פעור, ״כן כן! אתם רואים את זה? את זה אני עשיתי!״ אני אומר בקול ורוקד ריקוד ניצחון קטן, ״סטיילס! זה לא אומר שסיימת!״ אני שומע את אחד הבנים אומר את זה, אני מגלגל עיניים, ״נו באמת! תנו להתלהב!״ אני אומר בעצבים ולוקח את הרובה ומטעין את האיכסון.
עומד שוב באותו העמדה ומכוון שוב לעיגול האדום במטרה.
אני נושם עמוק ומתרכז.
אני לוחץ על ההדק ומביט איפה פגעתי, ״הולי שיט!״ אני אומר בחיוך, ״ראיתם את זה?!״ אני אומר בשמחה ומביט בכולם שמחייכים.
אני מביט במפקד וליבי מחסיר פעימה שאני רואה את ג׳ימי ולואי לידו.
הם מביטים ללא הבעה.
״מעולה עכשיו בשכיבה״ המפקד אומר ואני עושה כבקשתו.
קצת נלחץ מהעובדה שלואי צופה בי.
אני מטעין את הרובה ומכוון שוב, ליבי פועם בחוזקה ואני מנסה לא לרעוד.
אני מכוון למטרה הנמוכה יותר ולוחץ על ההדק, מתפלל בשקט שזה יפגע בעיגול, אני עוצם את עיני ופותח אותם בזהירות.
פי נפער שאני מביט בחור של הכדור בדיוק באמצע העיגול האדום.
אני מחייך וקם מהרצפה הקשה ומביט שוב כדי להיות בטוח.
״דאמ איט אני חד היום!״ אני אומר בקול ורוקד ריקוד ניצחון נוסף, לא אכפת לי מה האחרים יגידו.
״ראיתם את זה?!״ אני אומר ומסתובב להביט במפקד.
אני מביט בלואי, איך לא חם לו עם החליפה הזו? אבל פאק היא מתאימה לו.
״כל הכבוד״ המפקד אומר ונאנח, ״משוחררים, סטיילס אתה למשרד שלי״ המפקד אומר ואני מהנהן, נפרד מחברי שהצלחתי להכיר פה.
אני מתיישב מולו והשולחן מפריד בנינו.
״הארי, יש לך פוטנציאל ענק״ הוא מתחיל ואני מהנהן ומנסה לא לחייך.
״אז, חברת הסוכנות מוכנה לתת אותך לנו״ הוא אומר ואני פוער את עיני, לא הבנתי?!
״מה זאת אומרת?״ אני שואל ברוגע מנסה לא לצאת מדעתי.
״אתה תתגייס. תנסה לעלות כמה שיותר דרגות ומי יודע אולי תהיה ברמות גבוהות פה שרק אפשר לחלום עליהם!״ הוא אומר וככל הנראה מנסה לשכנע אותי, ״אני לא..״ אני מתחיל ובולע את הגוש בגרוני.
״מה?״ הוא שואל מבולבל, ״אני לא רוצה..״ אני אומר ומגרד בעורפי.
״הכל בסדר, בהתחלה זה מלחיץ אני מבין, ועוד משהו, הבעיה היא שהם מחליטים בישבילך.״ הוא אומר ואני פוער את עיני.
״או..״ הוא מתחיל ואני מביט בו, ״שהם ישלחו אותך לפנימייה צבאית, כמו טומו״ הוא אומר ואני פוער את עיני ומביט בו בבלבול. סערת רגשות עוברת בי ואני מתאפק לא לצרוח עליו.
״אני אמור לעבוד..בסוכנות.״ אני אומר ומשפיל את מבטי.
הם שיקרו לי. כולם.
״זו הצעה שאי אפשר לסרב לה-״
״אני מסרב!״ אני אומר בעצבים ויוצא מהמשרד במהירות, אני הולך במהירות אל האוהל ולא מתייחס למי שעצר אותי בשביל לדבר.
אני נכנס בסערה אל האוהל ומביט בלואי, הוא שוכב במיטה ללא חולצה ומביט בי, לחיי מתחממות אבל אני לא מתייחס לזה.
״מה קורה?״ הוא שואל ואני לא מתייחס לזה, אני לוקח את כל הדברים שלי ומוריד את המדים, נשאר עם גופיה לבנה והמכנס מהמדים, אין לי כוח להכניס, אני מסנן את השאלות של לואי זה גם ככה לא מעניין אותי מה יגיד. אני לוקח את התיק ומתכוון לצאת מהאוהל.
אני מרגיש את ידו של לואי מחזיקה בי בכוח, אני מביט בו בכעס ומבטו זועם, ״לאן אתה חושב שאתה הולך?״ הוא שואל בכעס וחושק את לסתו, אני מהדק את אגרופי ומשחרר את אחיזתי בו, ״אני עוזב נמאס לי מהכל, מהסוכנות ממך! כולכם שקרנים!״ אני צועק עליו והוא מביט בי בבלבול.
״מה..״ הוא אומר ומביט בי בבלבול, אני מתקדם אל לצאת מהאוהל, לואי מושך אותי בחוזקה אליו, אני מנסה להתנגד אך הוא מושיב אותי בכוח על המיטה ומחזיק בידי שלא אזוז.
״זה כואב לי״ אני אומר לו בזעם והוא מביט בי באימה, ״מה כבר קרה?״ הוא שואל ואני מגלגל את עיני, משחרר את אחיזתו וקם, אך הוא ריתק אותי למיטה, הוא בעט ברגלי הימנית והרים את רגלי השמאלית במהירות, כך שאני נופל על המיטה.
הוא עדיין מחזיק ברגלי והוא רוכן אל אזני.
״אני מקשיב״ הוא לוחש וגורם לצמרמורת לעבור בגופי.
״תשחרר״ אני מסנן והוא משעין את המרפק מעלי כדי לא ליפול. ראשו צמוד לראשי, עיניו מביטות בי, בוחנות כל דבר בפני.
״תעזוב אותי!״ אני צועק ומנסה להשתחרר מאחיזתו.
״דרלינג תירגע אל תדאג אני לא אפגע בך״ הוא אומר בעדינות שגורמת לי להשתגע, אי אפשר לקרוא את הבן אדם הזה!
״אני לא רוצה יותר נמאס לי!״ אני אומר ומתפרק, אפילו לא מנסה להשתחרר. הוא ניצח.
״אתה יכול לעזוב אותי בבקשה?״ אני שואל ומנסה להישאר נחמד, עד שיעזוב אותי ואברח.
״אני יכול..״ הוא אומר ומהדק את אחיזתו בי.
״אבל לא עד שתספר לי״ הוא אומר ומשעין את מצחו על מצחי.
״מה יש לספר? אתם חבורת שקרנים שפשוט ניצלתם אותי ועכשיו רוצים להיפטר ממני״ אני אומר בכעס ומסתכל על כל דבר חוץ ממנו.
״מי אמר לך את זה?״ הוא שאל בהלם מוחלט ואני מגלגל עיניים, ״זה לא משנה..העניין הוא שאתם שקרנים!״ אני צועק והוא נאנח.
״אדוארד..״ הוא אומר ומשחרר את ידי, צובט את גשר אפו.
״מי אמר לך את זה לעזאזל?!״ הוא שואל בכעס ומשחרר אותי.
אני מנצל את ההזדמנות וקם במהירות.
אני מושיב אותו על המיטה ואוחז בכתפו בחוזקה שלא יקום.
למרות שזה ככל הנראה לא יעצור אותו.
״אתה...״ אני אומר בארסיות ובכעס, ״אתה הכי גרוע״ אני אומר ומהדק את האחיזה בו.
הוא מביט בי ונושך את שפתיו, אני נהיה עוד יותר מעוצבן כשזה לא הזיז לו.
״אני פורש! אני גם ככה לא יהיה זה שאנקום במי שרצח את הורי.. אתה תעשה את זה.. אני כבר רואה את זה מגיע.. כי אתה לואי.. אתה שקרן, אני לא סומך על אף אחד. ובמיוחד לא על שקרנים״ אני אומר לו והוא צוחק, ״תתן לי דוגמא לשקר שאמרתי״ הוא אמר ומביט בי בציפייה.
״שיקרת על זה שלא הכרת את הורי״ אני אומר באדישות והוא החוויר.
״איך אתה כל-כך בטוח?״ הוא שואל עם חיוך מעושה.
אני רוכן לאזנו, ״אליס..״ אני לוחש לו ואני מרגיש את ידיו על מותני.
לפתע הוא מסובב אותי במהירות כך שאני נשכב על המיטה והוא מעלי, ״מה אתה יודע״ הוא שאל וחושק את שיניו בכעס.
אני לא יודע כלום, אבל ניסיתי לסחוט אותו וזה הצליח.
הוא מחזיק בברכי חזק כל-כך שאני חושב שישאר סימן.
אבל גם אני יכול לשחק את המשחק.
אני מתכווץ מה׳כאב׳ ונאנח.
״לואי אתה מכאיב לי״ אני אומר בשקט והוא לוחץ על ברכי חזק יותר, זה באמת כואב, יותר מידי כואב.
״אתה אוהב שמכאיבים לך?״ הוא שואל בערמומיות ואני משתנק בשקט שהוא מהדק את אחיזתו עוד יותר.
״דיי״ אני אומר בשקט ומנסה לנשום עמוק.
״מה אתה יודע?!״ הוא שואל בזעם ואני פוער את עיני, עיניו אפורות יותר מהעננים בחורף.
״דבר!״ הוא צועק וכל מה שאני רוצה זה לצאת מפה.
אני מחזיק את הדמעות מהכאב, הוא משחרר את אחיזתו בברכי שאני מתנשם בהקלה, ידיו עוברות אל צווארי ואני משתנק כשהוא עוטף את ידו בצווארי ולוחץ בחוזקה.
״דיי!״ אני צועק ומנסה להשתחרר מאחיזתו אך לא מצליח, ״אתה משחק אותה תמים אה?״ הוא לוחש לאזני ואני בולע את הגוש בגרוני.
״לואי שיקרתי״ אני אומר בכוח שיש לי והוא צוחק.
״אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור בייב״ הוא אומר ודמעה בוגדנית נופלת במהירות מעיני.
״לואי בבקשה!״ אני אומר והוא מרפה את אחיזתו, אני מתנשם במהירות ופוער את עיני, ״זה מה שקורה שמנסים לעבוד עלי״ הוא אומר ותופח על חזי.
״אתה בסדר בראש?!״ אני שואל ופוער את עיני.
״אתה באמת חושב שהאמנתי לשיט שלך..״ הוא אומר וצוחק.
הוא עדיין מעלי ואני כל-כך רוצה להעיף אותו ממני ולהרביץ לו עם הכיסא שליד השולחן המזויין הזה.
אבל משהו עוצר אותי.
״למה זה היה טוב״ אני אומר בלחש כשקולי נשבר באמצע.
״למה אתה אומר לי שקרן? למה אתה משקר? למה אתה התחלת לעצבן אותי? איך ציפית שאגיב?״ הוא אומר ומגחך.
״אמרת שלא תפגע בי..״ אני אומר את זה יותר לעצמי בשקט בספק אם הוא שמע.
לפתע אני מרגיש נשיקות בצווארי, אני נרתע אך הוא ממשיך.
״ל-לואי״ אני מתנשם והוא נוהם אל צווארי, אני פוער את עיני ואוחז בשערות ראשו.
״אני כל-כך מצטער״ הוא לוחש לאזני ומעביר את ידו על עור צווארי.
״לא השארת לי ברירה״ הוא אומר בארס ואני מרגיש את המתיחה בין רגליי.
הוא פותח את המכנס שלי ואני עוצר אותו, ״אני רוצה לראות מה עשיתי לך..״ הוא אומר בשלווה ואני נאנח.
רק שלא יראה את הזקפה.
הוא מוריד אותם באיטיות ומביט בעיני, למה הוא כזה מושך?
ואני לא גיי בכלל.
אני מביט ביריכיים השמנות שלי, נשאר סימן אדום על כל אחת מהם.
אני פולט גניחה קטנה כשהוא נושק לאותו מקום שהשאיר סימן.
הוא מלטף עם ידו את הברך השניה.
״אני״ הוא אומר ומנשק את הסימן שהשאיר לי.
״מצטער״ הוא אומר ומנשק שוב.
הוא מעביר את ידו על הבוקסר שלי ונשימתי נתקעה לרגע.
״דיי״ אני אומר והוא ממשיך.
הוא נעצר לרגע ומביט בפניי.
הוא מתקרב אלי ונושק ללחי שלי, הוא רוכן לאזני ואני נושם עמוק, ״שמעתי שהתחצפת למפקד היום״ הוא אומר ואני בולע את הגוש שבגרוני, ״אני בסך הכל גלגלתי עיניים..״ אני אומר והוא מביט בי בחיוך משועשע, ״אתה לא יודע מה זה גבולות אה?״ הוא שואל וצוחק.
״הוא עשה מזה עניין..ואגב הוא אמר לי שאתם שולחים אותי לפנימייה צבאית״ אני אומר בחיוך ומעיף אותו ממני, לוקח את הדברים מתלבש ויוצא מהאוהל, אני מביט בג׳ימי שנראה מופתע ממני, ״לאן אתה חושב שאתה הולך נערי?״ הוא שואל ואני בולע את הגוש בגרוני, ״אני סיימתי פה״ אני אומר בחיוך ואני מתכוון ללכת, אני מביט בלואי יוצא מהאוהל בסערה ומביט בי באיימה.
״אתה קצת מתבלבל פה״ לואי אומר ומסמן לי להיכנס, אני מגלגל עיניים ומביט בג׳ימי, ״ילדון היכנס, יש עכשיו כוננות ירי אז לא כדאי לך לשמוע את הרעשים״ הוא אומר ואני פוער את עיני, יש לי פחד מוזר מפיצוצים וגם מזיקוקים.
אני משפיל את מבטי והולך משם.
הם צועקים לי ואני לא מקשיב, אני חייב משהו כדי להירגע.
אני נתקל בכמה אנשים בדרך אך זה לא מזיז לי.
אני מדבר עם השומר שאחזור עוד חצי שעה והוא פתח לי את השער, אז יש יתרון להכיר פה אנשים.
אני שולח הודעה לספק קרוב ואני מתנשם בלחץ, המקום הזה לא מוכר, יש פה סופר מרקט קטן וכמה בתים בודדים.
אני מחכה לו ליד הסופר מרקט ואני מביט במישהו עם שיער חום עיניים חומות מתקרב אלי, הוא נראה צעיר יחסית לספק סמים.
״יש?״ אני שואל והוא מהנהן ופותח את התיק במהירות.
מושיט לי שקית קטנה, אני לא אקח הרבה אחרי הכל יכולים לתפוס אותי.
״אתה שתי גרם מריחואנה?״ שאל בשקט ואני מהנהן.
״כן כמה זה שוב?״ אני שואל בשקט והוא מביט בי,
״מאה חמישים״ הוא אומר אני מהנהן ומושיט לו את הכסף.
״עצה שלי, אל תתעסק בזה יותר מידי, אתה צעיר מידי ויפה מידי״ הוא אומר לי בחשש ואני מביט בו בכעס.
״העבודה שלך לספק את החומר ולא לקטר לי במוח״ אני אומר לו והוא נאנח.
הוא מסמן לי להתראות עם ידו ואני מחזיר לו ביי שקט.
אני הולך אל מאחורי מבנה הסופר ומפזר על הארגז את האבקה.
שואף כמעט הכל עם אפי ונאנח, הרגשה מוזרה קצת, יותר מוזר מהאלכוהול אבל זה בסדר, אתרגל.
בינתיים אני מרגיש בסדר לגמרי, אבל יש לי קצת סחרחורת.
אני אחזור לבסיס.
אני שם את כל מה שנשאר לתוך תיקי ומחביא את השקית הקטנה לבפנים.
אני עובר את הכביש כדי לחזור לבסיס ואני מביט בדמות לא ידוע מתקרבת אלי.
״מה לעזאזל?!״ אני שואל כשהוא מרים אותי, אני מכיר את הריח הזה.
״לואה! מה נשמע?״ אני שואל אותו והוא נאנח.
אני לא מבין איפה אני אבל לאחר זמן מה שהוא מרים אותי אני נוחת על מיטה.
״אתה תעשה אותי עכשיו?״ אני שואל עם חיוך ואני מביט בפניו המעוותות, אני לא מצליח לראות כלום בבירור וזה מעצבן.
״חבל.. אני לא יכול לראות את הפנים היפות שלך״ אני אומר בשקט ומביט בו, הוא מתהלך מצד לצד כמו אידיוט.
״לואי!!״ אני צורח והוא מפנה את מבטו אלי, אני מביט בו וצוחק, הוא מצחיק כשהוא כועס.
אני מרגיש את ידו על לחיי ואני מחייך, הוא מלטף את שיערי ונראה חושב, ״אולי במקום לחשוב תעשה משהו?״ אני שואל והוא לא עונה, אני בספק אם זה בכלל לואי.
״כמו?״ הוא שואל לאזני וצמרמורת עוברת בי, זה לואי אני מזהה את קולו.
״תיגע בי״ אני גונח והוא מלטף את הלחי שלי, ״מה לקחת אה?״ הוא שאל ואני מחייך, ״לא אספר לך״ אני אומר בהתגרות והוא נאנח.
״אני אשאל שוב..״ הוא אומר באזהרה ואני רק צוחק, הוא לא מאיים.
״ואני אגיד שוב..״ אני חוזר על טון קולו והוא נאנח.
״תיגע לי בזין״ אני אומר לו ולוקח את ידו, אני שוכב במיטה והוא לידי, אני שם את ידו על מפשעתי וגונח.
הוא לא מזיז את ידו ואני מביט בו בכעס, ״תיגע בי! בבקשה!״
אני צועק והוא מתחיל להזיז את ידו על מפשעתי, אני לא שולט בגניחות שיוצאות מפי ומתענג על הרגע הזה.
״לא..״ לואי אומר ומפסיק, אני מייבב בשקט ומביט בו בכעס.
״לפני כמה רגעים רצית אותי, לא?״ אני שואל בארסיות והוא מלטף את ראשי.
״אתה לא רצית״ הוא אומר ומביט בי מודאג, ״אני חוזר בי, אני רוצה בבקשה״ אני אומר לו והוא מכסה אותי בשמיכה מזוינת.
״מה לקחת? סמים? אלכוהול שוב?״ הוא שאל ואני מביט בו בערמומיות, ״כשתגרום לי לגמור אספר לך״ אני לוחש לאזנו ואני מרגיש את נשימתי נתקעה.
״אתה ילד רע אה?״ הוא שואל ומעביר את ידו על בטני, אני מרגיש מערבולת בתוכי.
״כן״ אני לוחש בשקט ונושך את שפתי, הוא מנשק את כתפי ועובר לצווארי, הוא מוצץ את עורי ואני גונח, הוא יונק בחוזקה את עצם הבריח ואני גונח ללא שליטה, הוא מוריד את החולצה שלי ואני נשאר עם בוקסר וגופיה, הוא מתנתק ממני וקם, אני מביט בו בבלבול והוא מכבה את האור, ״לילה טוב״ הוא אומר ויוצא מהאוהל.
״בן זונה!״ אני צועק לפני שאני עוצם עיניים בעצבים.

———
אז הנה עוד פרקק
רציתי להעלות אתמול אבל לא הצלחתי.
ורק רציתי לעדכן שיש לי כבר רעיון לפאנפיק חדש שיצא יש אחרי שאסיים לכתוב את הפאנפיק הזה.
הפאנפיק הזה כרגע רק בהתחלה ולכן אני לא נותנת יותר מידי פרטים.
וזהו ביי בינתיים!

The revenge/Larry stylinsonWhere stories live. Discover now