The revenge/Larry stylinson

15.

חג שמחחחחח יש פרק!!

———

נקודת מבט הארי
אני פותח את עיני ומרגיש כאב חד בראשי,
כמה שתיתי לעזאזל?
אני מביט מסביב ורואה את לואי ישן בצד השני של המיטה, ללא חולצה או מכנס.
מה עשינו אתמול?
מה היה בכלל אתמול?
אלוהים אדירים אני צריך מים..
אני קם מהמיטה באי רצון, מתקדם אל המטבחון הקטן של החדר במלון, מוזג לעצמי מים ולוגם מהכוס.
נזכר לאט לאט מה קרה אתמול.
לעזאזל... לא מאמין שהתחננתי שיגע בי.
אם זה לא מספיק המצב יהיה מביך בנינו למשך כל המשימה.
אני שומע רעש מהמיטה, מביט לעבר לואי שמתהפך צד לצד במיטה, לא נוח לו.. מפונק.
כשהוא מוריד את השמיכה מתוך שינה אני מביט אל עבר הבוקסר שלו, אני לא מאמין שעשינו את זה אתמול.. זה היה אסור.. מזל שעצרתי את זה בזמן..
שיט! אליס! בגדתי באליס!
אני בן אדם כל-כך רע.. אני כזה אידיוט.
לואי פותח את עיניו ומביט בי, ״קמת..״ הוא ממלמל ואני מהנהן, מתקדם לעברו ולא מסיט את עיני מעיניו הכחולות ״אליס..״ אני אומר והוא מביט בי בלבול, ״בגדתי באליס! אני לא מאמין..״ אני צובט את גשר אפי ובועט במיטה, הוא מחייך ומתחיל לצחוק, אני מגלגל את עיני ומבין שהוא לא עוזר לי..
״זה מבחינתך בגידה?״ הזלזול בקולו די ברור, אני מביט בו בזעם, ״אתה לא תבין...״ אני אומר ומסתובב ממנו, הולך בעצבים אל השירותים.. אני צריך לשטוף את הפנים.
״אתה פשוט לא קולט..״ הוא ממלמל ואני מכווץ את גבותי, ״לא קולט מה?״ הוא מחייך ומתקדם אלי, אני נרתע לאחור וידו עוברת על סנטרי, ״אתה תבין לבד..״ הוא מסתובב בחזרה ונופל על המיטה, אני מגלגל את עיני וחוזר גם כן אל המיטה נשכב לידו, ״אתה שוכח את כל מה שקרה אתמול..״ אני מבהיר ומביט בלואי, ״מה קרה אתמול?״ אני מחייך, ״מעולה״.

אני ולואי לא דיברנו מאז.. יש בזה יתרון, אני לא מוכן לדבר עם האידיוט הזה סתם ככה.
אני מתארגן ליציאה למשימה, אעשה חזרה גנרלית אחרונה לפני ה׳הצגה׳ עצמה, אני עדיין מתלבט בין התלבושת הרגילה.. או מכנס בוקסר בנצנצים, לא סתם נצנצים בצבע זהב.. אולי אלך על זה?
לעזאזל זה כזה משפיל שאני חושב על דברים כאלה..
לפחות יש לי זמן למדוד את החרא הזה לפני שלואי יצא מהמקלחת.
אני מודד את הבוקסר הצמוד מאוד הזה, זה אמור להיות ככה? אלוהים אדירים זה פשוט מבליט לי את הזין.
אני מביט בלואי שיוצא מהמקלחת, מגבת לבנה סביב מותניו והוא מביט בי בפה פעור, ״ל-לא אמרת שאתה הולך על האופציה השניה?״ אני נאנח ומביט בו בשאלה, ״מה עדיף?״ הוא פוער את עיניו ומשחק עם בד המגבת, ״זה יותר חשוף״ הוא אומר ואני מגלגל עיניים, ״אני אהיה חשפן לא? מן הסתם שזה אמור להיות חשוף״ הוא מחייך ומהנהן, ״תלך על זה.. זה מבליט לך את האיברים הרצויים וימשוך את כל תשומת הלב אליך.. שזה מטרת המשימה״ אני מרגיש מבוכה שהוא בוחן את גופי, אני מביט שוב במראה, הבטן המעצבנת שיוצאת החוצה, היריכיים הגדולות.. אני מוגעל מעצמי.. השחור שמתחת לעיניים שלי, פצעונים שיוצאים.. אני מביט בגועל במראה.. על עצמי.
בחיים לא אהיה הילד שהם חלמו עליו.
״למה אתה מסתכל על עצמך ככה במראה? לא אהבת? אתה רוצה שאנסה להשיג לך משהו אחר-״
״הכל בסדר לואי..״ אני קוטע את דבריו וגורם לו להיאנח, ״אתה נראה נורמלי לגמרי אין שום סיבה שתסתכל על עצמך ככה״
נשימתי נעתקת כשאני נזכר,
באיך שהוא ניחם אותי וחיבק אותי שהצלם ירד על המידה שלי.
״האם זה ברור?״ אני מהנהן, לא מביט בו, אני נעשה קטן לידו, חסר ביטחון.
״יופי״ הוא מתקדם לעברי ומרים את ראשי שאביט במראה, דרך המראה אני יכול לראות את גופו שלא מכוסה בדבר חוץ מהמגבת המסתירה את מותניו, שיערו הרטוב לאחר המקלחת ומבטו הכעוס שמביט בי, ״תסתכל על עצמך״ אני מביט בו ומכווץ את עיני, ״תעשה מה שאמרתי״ אני נאנח ומביט על עצמי, שומר לעצמי את הפרצופים.
״תגיד לי מה אתה חושב שלא בסדר״ אני פוער את עיני וחושב על איך שהאדמה יכולה לבלוע אותי ברגע זה.
״תגיד״ אני בולע את הגוש שבגרוני ומביט על גופי שוב, ״הבטן שלי שמנמנה, לא יפה ויוצאת החוצה, היריכיים שלי גדולות מידי ולא יפות, הרגליים שלי גדולות ומוזרות, הפנים שלי בפצעונים, יש לי שחור מתחת לעיניים והשיער שלי נראה נורא.״ אני עוצם עיניים כדי לא להתפרק.. אני מסוגל.
אני פותח את עיני ומביט בלואי יורד על ברכיו, לחיי מתלהטות ותחושה מוזרה חולפת בבטני, מה הוא עושה לעזאזל??
״הבטן שלך?״ הוא שואל ומדגדג אותה, אני נרתע ומגחך, ״אם זו בטן שמנמנה הארי.. אז אני סטרייט״ אני מתחיל לצחוק והוא מחייך, ״היריכיים שלך?״ הוא לוחץ עם ידיו על הירך שלי מה שגורם לי לסוג של עונג, אני נרתע ומסוגל להתמוטט על הרצפה מתחושות מוזרות בבטני.
״היריכיים שלך בסדר גמור דארלינג, להשוות אותם לשלי?״ אני מניד בראשי והוא מחייך, קם על רגלי ומתקדם אלי פנים מול פנים, מלטף את הלחי הימנית שלי ואני נאנח, עוצם את עיני, ״אני לא רואה פה בעיה.. הפנים שלך נעימות וחלקות.. חלק מגיל ההתבגרות זה פצעונים דארלינג״ הוא עובר עם אצבעותיו על מתחת לעיניים שלי, ״שחורים מתחת לעיניים זה כי אתה לא ישן.. זה לא שנולדת עם זה״ ידו עוברת על מצחי ואז אל שיערי, הוא מלטף אותי וגורם לי לצמרמורת, אני נשען על כתפו בעוד הוא ממשיך ללטף את שיערי, ״השיער שלך.. פאק אתה לא מבין איזה יפה הוא.. כמה אני מקנא בך..״ ידו עוברת אל עורפי והוא מהדק את אחיזתו בי, מושך את צווארי כדי שאביט בו, ״אתה יפייפה.. אני לא משקר שאני אומר לך את זה, אדוארד אתה יפה, כמו אמא שלך״ מילותיו כמו סכין בחזה שלי, אני מביט בו בכעס ומאגרף את ידי, ״אל תדבר על אמא שלי..״ אני חושק את לסתי ומביט בו, מבטו אדיש, כרגיל.
״מצטער שהעלתי נושא רגיש״ מבטו נעשה כנה, איזה משחק הוא משחק עכשיו?!
״הנקודה שלי.. שאתה יפה.. אתה לא צריך להיגעל מעצמך״ הוא אוחז את פני עם שתי ידיו ומקרב את מצחו למצחי,
״מובן?״ אני מהנהן, לא יותר מזה.
שפתיו עוברות על לחיי והזיפים שלו שורטות בעדינות את עורי, ״אני רוצה לשמוע אותך.. האם זה מובן?״ הוא לוחש לאזני וגופי מצטמרר, ״מובן״ אני אומר והוא מתרחק, ״יופי, עכשיו ארגונים אחרונים ויוצאים.״
אני צריך רגע לעכל את כל מה שקרה פה לעזאזל.
״מה זאת אומרת? אני צריך לעשות חזרה אחרונה..״ לואי מביט בי ונאנח, ״בסדר.. אבל זריז״ אני נאנח ומתקדם לשים מוזיקה, ״שאלה.. אני יכול להתחכך באנשים?״ ההלם שעל פניו נראה ואני מרגיש ששאלתי לא נכון את השאלה, ״הכוונה.. ראיתי סרטון- כאילו- לא סרטון- הדרכה כזו-״
״תירגע.. אתה רק רוקד.. לא יותר מזה..״ הוא נאנח ואני מהנהן, מדליק את המוזיקה ונעמד, חזרה אחרונה.. אני מסוגל.