פרק 10

65 7 22
                                    

באיחור של כמה ימים🤗







___________________


למרות הריח החזק של הבישולים בבית, לא הרגשתי רעב.

אחרי חפירות ארוכות של ג'סי, שדיברה על זה שאני לא אוכל מספיק לאחרונה, נאלצתי בכל זאת לשבת ולאכול איתם.

הזמנתי את ג'יימס למסעדה באותו יום, קצת אחרי העבודה.

כמו בילוי רומנטי כזה.

ולמרות שהוא היה נבוך מאוד וניסה לשכנע אותי שלא, התעקשתי לשלם עליו.

הדייט היה מקסים, המסעדה הייתה טובה וג'יימס היה מרוצה מאוד, אז אני לא יכול להגיד שלא נהניתי.

אבל האוכל פשוט מילא אותי, וארוחת ערב עם המשפחה אחרי בילוי עם ג'יימס נראתה כמו סתם עוד אירוע מעיק.

"לאן אתה הולך?" ג'סי נעצה בי את מבטה.

"מה זאת אומרת? סיימתי לאכול."

"לא אכלת."

"אני כן."

"נו, באמת, דין, אפילו הארי אכל יותר ממך." היא התלוננה.

נשכתי את שפתיי. "האוכל בעבודה מילא אותי. אני לא מסוגל לאכול יותר."

ג'סי נאנחה.

"לפחות תשב עוד כמה דקות. יש לי משהו חשוב להודיע."

התיישבתי בחוסר רצון ליד הארי, שבינתיים הספיק ללכלך כל מטר מהסביבה שלו ברוטב, בשר ואורז.

הוא צווח וצחקק באושר, יצא מגדרו משמחה, כאילו מטרתו היחידה בחיים הייתה לפזר רוטב אדום איפה שרק אפשר.

"נו..?" מלמלתי, בוהה בבן הצעיר שלי מושיט לעברי את ידו הקטנה, טבולה כולה ברוטב אדום. הוא חייך אליי חיוך ענק.

ג'סי התנשמה עמוקות, כאילו היה לה משהו משמעותי באמת לומר.

רק באותם רגעים שמתי לב שהשמלה שלה הייתה מוכתמת מאוד, ולא היה קשה לנחש למה.

"התקבלתי." היא הודיעה בחיוך שהזכיר קצת את זה של הארי.

ג'וליה ואני הבטנו בה בציפייה, כאילו שמענו רק חצי משפט.

"אהמ, מזל טוב.." אמרתי לבסוף. לא הייתי בטוח איך אני אמור להגיב בעצם. "אבל.. מה זאת אומרת? לאן התקבלת?"

"לעבודה. למשרה שסיפרתי לך עליה." ג'סי נשמעה מאוכזבת במקצת.

הבטתי בה בכיווץ גבות.

"באמת, דין, אתה לא זוכר שסיפרתי לך??"

"לא. אפילו לא קצת." עניתי בשקט, חופר עמוק בזכרונות שלי לאחרונה. "מתי בדיוק אמרת לי דבר כזה?"

ג'סי נשכה את שפתיה.

"אהה, נכון!" היא קפצה פתאום. "זה היה בשעה קצת מאוחרת בלילה, לא ממש הצלחתי להבין אם אתה ער או ישן.. מילמלת משהו ואז חזרת לישון מיד, ואני הנחתי שהבנת.. מאז לא העליתי את הנושא הזה יותר.."

(not a) perfect straight (bxb/m|m)Where stories live. Discover now