לולללל ההסבר&תירוץ מושקע בסוף🫠
___________
אני לא אשקר.
לקחו לי כמה ימים להתאושש.
אבא שלי מאז ומתמיד היה דמות יקרה לליבי מאוד, גם אם הקשר בינינו היה מעצבן ומביך לפעמים.
מספר לא מוכר חייג אליי יותר מכמה פעמים הבוקר, אבל לא טרחתי לענות.
לא היה לי מספיק כוח או זמן כדי לענות לספאמים.
"אזזז.. הוא היה חשוב לך..?" קונור נכנס אל המשרד באיחור, כרגיל. "אבא שלך אף פעם לא אהב אותי."
איך הוא יודע על אבא שלי..?
"חשבתי שאתה לא מדבר איתי יותר." אמרתי בקול קר ומרוחק, מבטי עדיין מרותק אל המחשב.
"למה שתחשוב דבר כזה?"
"לא דיברנו מאז איך שדיברת על ג'יימס אתמול," אמרתי בנימה נזפנית. "ואני גם לא רוצה לדבר איתך, עד שתתנצל."
"אני נראה לך כמו ילד קטן?" הוא גיחך בעצבנות. "שהזונה הספרדי הזה ילך להזדיין! מה כבר אמרתי??"
גילגלתי את עיניי, נאנח.
"תפסיק לקלל אותו. הוא החבר שלי. אתה לא יכול לקלל את בן הזוג שלי לידי."
"מתי בכלל התחלת לאהוב גברים כמוהו?"
הסתובבתי כדי להביט בו.
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת, אף פעם לא אהבת בחורים חמודים כאלה עם מגן נוצץ לפלאפון."
"תפסיק לנסות לחטט בחיים שלי." הסטתי ממנו את המבט בחזרה.
מתי ג'יימס מגיע כבר?
התגעגעתי מאוד..
"תפסיק לנסות להתחמק." קונור התעקש, ואני התעלמתי בכל זאת.
פשוט לא היה לי כוח אליו באותו הבוקר.
הפלאפון שלי צלצל, אבל לא מצאתי אותו בשום מקום על שולחן העבודה, ולא מתחתיו, ולא מאחורי המחשב, ולא בתיק..
"למה אתה מסתכל עליי?" קונור הסתחרר בכיסאו כשהסתכלתי בו. "זה לא שהייתי לוקח את הפלאפון שלך בלי רשות או משהו."
"קונור, די כבר! תחזיר לי את הפלאפון!"
"זה לא אצלי!"
"אז איפה זה, אם לא בכל המשרד ולא אצלך??"
"בכיס שלך!"
"זה לא הגיוני.." מלמלתי, שולף מהכיס האחורי את..
הפלאפון שלי..?
"אתה לא מתכוון לענות לשיחה, הא?" קונור חייך, כרגיל, את החיוך הכי מעצבן בעולם.
ESTÁ A LER
(not a) perfect straight (bxb/m|m)
Romance(הערה: אני אישית לא סובלת תקצירים, זה דֵי הורס לי בתור קוראת, אבל בכל זאת, זה לגמרי שלכם. נ.ב. אני ככ גרועה בתקצירים. אם התקציר הזה לא הכי ברור, תמיד אפשר לקרוא את החלק הראשון במקום) דין הוא בחור מושלם ממשפחה מושלמת, יש לו אישה מושלמת וילדים מושלמים...
