"כן, דין." קונור הנהן באיטיות. "קונור. יפה שאתה זוכר."
שוב לא הצלחתי לזוז.
"מ..מה אתה עושה כאן..?" מלמלתי.
"בדיוק מה שאתה עושה." הוא התיישב על כיסא משרדי נוסף ליד מחשב נוסף, במשרד שחשבתי שהוא רק שלי. "עובד."
"מ..מה??" פלטתי. "אבל איך הגעת לפה?? חשבתי שאתה מזמן כבר לא בארץ!"
"אז חשבת."
נשכתי את שפתיי.
הרגשתי איך האוויר נעלם ממני.
זה לא יכול להיות הוא..
קונור פשוט מופיע שוב באמצע החיים שלי.
ניסיתי לעכל את זה.
המשרד שלי הרגיש קטן וצפוף מדי פתאום.
"אתה צריך מים? יש במטבחון." הוא שיחק בשיערו הארוך, ואני רק המשכתי להחוויר.
ברחתי מהמשרד הכי מהר שיכולתי, קונור המשיך לחייך לעצמו בשטניות מאחוריי.
אף פעם לא חשבתי שאני אראה אותו שוב, וגם אם אי פעם דמיינתי את זה, לא חשבתי שהוא יתנהג.. ככה.
נשענתי על השיש הלבן במטבחון, שותה ונושך את הכוס לסירוגין.
מה עכשיו?
לחזור למשרד ולהתמודד עם המבטים המעצבנים שלו? להתעלם מכל מה שהיה בינינו אי פעם ופשוט להמשיך לעבוד? להשתמש באטמי אוזניים?
למה אף אחת מהאפשרויות האלו לא נשמעת לי הגיונית??
"הֶיי, בלונדי. מה הפרצוף תחת הזה על הבוקר?"
"אלוהים אדירים, ג'ארד.." נאנחתי בקול. "אין לי כוח.."
"נו, באמת. מה קרה עכשיו?" ג'ארד נשען לצדי. "המאהבת הבריזה לך?"
"אני.. אני סתם עייף. אתה יודע איך זה, להתרגל לעבודה החדשה והכל.."
"אתה עובד כאן כבר מעל חמישה חודשים. למה עוד לא התרגלת בדיוק?" הוא חייך, פותח לעצמו פחית קולה חדשה.
אני בחיים לא אצליח להבין את הפֵטיש של ג'ארד לשתייה מוגזת על הבוקר.
"זה.. סתם. לא יודע." משכתי בכתפיי. "מה איתך?"
"עדיין רווק מבוקש."
"אה-הא.." גיחכתי. ג'ארד הצליח להעלות חיוך על שפתיי, ולא הצלחתי להסתיר את זה.
הוא סידר את משקפיו על אפו בתנועה איטית, ולגם מהפחית שלו.
"אני שונא לעבוד שעות נוספות.."
"אבל עדיין בוקר." אמרתי, והרגשתי צביטה כואבת בלב. "ממתי עושים שעות נוספות בבוקר?"
"לא יודע. זה פשוט מייאש לחשוב שאני אשאר כאן עד שמונה בערב."
YOU ARE READING
(not a) perfect straight (bxb/m|m)
Romance(הערה: אני אישית לא סובלת תקצירים, זה דֵי הורס לי בתור קוראת, אבל בכל זאת, זה לגמרי שלכם. נ.ב. אני ככ גרועה בתקצירים. אם התקציר הזה לא הכי ברור, תמיד אפשר לקרוא את החלק הראשון במקום) דין הוא בחור מושלם ממשפחה מושלמת, יש לו אישה מושלמת וילדים מושלמים...
