פוב לואי
"הארי!" אומר ראג'ש כשהוא מכניס את הארי לחיבוק מוחץ עצמות, אני מגלגל את עיניי.
"התגעגעתי אליך חבר" הארי אומר כשהוא מתרחק מראג'ש.
"לא התראיתם אתמול?" שאלתי בטון עצבני.
"כן" אומר ראג'ש רצינית כמו אבן מתה.
זה די ברור שאני וראג'ש לא אוהבים אחד את השני, אבל למען האמת אין לי מושג למה הוא שונא אותי. (ה.מ- רק מזכירה שאמרת לו ליסתלק...)
בטח שהייתי קצת קשוח כלפיו, אבל זה בגלל שאני שומר על הארי. אני יודע שזה לא המקום שלי אבל ליאם כמובן לא רואה שלילד הזה יש כוונות רעות.
למרות העובדה שאני לא אוהב את הארי, אני לא יכול שלא לחשוב על הילד הזה כל הזמן. אם אני אוכל, אני תוהה מה הוא אוכל, אם אני ישן אני תמיד הולך לישון עם הנער המתולתל. (ה.מ- הוא חולם עליו)
זה נהיה כל כך גרוע שזה משפיע עליי גם כשאני שר. כמו למשל היום הוא היום האחרון של החזרות וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה הילד. והוא היה ממש שם בחדר!
אני מרגיש ברצינות שאני משתגע. זה כאילו הילד הזה השתלט על חיי! כל מה שאני עושה מזכיר לי את הארי! זה כל כך מעצבן.
אני רק מקווה שכל הדבר הזה יעבוד, לא סיפרתי לאף אחד על הרגשות האלה. הם עלולים לחשוב שאני משוגע!
"יש לך בעיה עם זה?" אומר ראג'ש כשהוא צועד צעד קדימה, אני שם לב שהחבר'ה ואלינור נכנסו לסלון וכולם נראים מבולבלים.
"אה, לואי? מה קורה ? " אומר ליאם כשהוא מסתכל ביני לבין ראג'ש. אני מתעלם מליאם ועושה צעד קדימה כדי להפחיד אותו.
"את האמת כן" אני אומר כשאני נותן לו מבט מוות, לפני שהדברים יכולים להתחמם יותר, הארי נכנס בינינו.
"אז ראג'ש, אמרת משהו על סרט הלילה?" הארי אומר
"כן. תהיה מוכן בשבע" אומר ראג'ש, לא לוקח אותי מעיניו. אני יודע שאני חתיך. אבל אין סיבה לבהות.
"טוב נתראה מאוחר יותר האז" ובכך הוא יוצא מהבית , טורק את הדלת מאחוריו .
"מה זה היה?" הארי אומר בביישנות. אני מגלגל את עיניי לפני שדוחף אותו ואת החבר'ה ועובר לחדר שלי.
אני סוגר את הדלת מאחורי וזוחל באיטיות על המיטה שלי, אני נאנח כשאני מסתכל על התיקרה.
האם עמדתי ברצינות להילחם בחבר של הארי? הבחור אפילו לא עשה כלום! אני נאנח בחוסר אמון.
אני צריך להשתלט על עצמי, החלטתי שנסיעה לסטארבקס וחזרה תהיה הטובה ביותר, אני נאנח כשאני דואג לקחת את הארנק והטלפון שלי. אני לוקח את המפתחות המכונית שלי וממהר למטה איפה שכל החבר'ה והארי ואלינור כאן.
כולם נראו כאילו הם מתכננים משהו, אני מרים גבה לעבר זאין שמניע את ראשו כדי להקל על הדאגות שלי.
נאנח לפני שאני הולך לכיוון המכונית שלי ונכנס למכונית הפרטית שלי. אני יוצא מהחנייה ופונה לסטארבקס.
הדלקתי את הרדיו כי זה רק אני לבד ואני לא בדיוק יכול לדבר עם הטלפון שלי. מייד יוצא שיר של ניק ג'ונס. אני לא יכול שלא לחייך בחיבה לזכר הזיכרון הזה שקרה רק לפני כמה ימים.
אנחנו עושים את דרכנו לקניון בשקט מושלם, חוץ מהמוזיקה ברדיו ומה שהפתיע אותי זה שלי ולהארי בעצם יש אותו טעם במוזיקה.
כשעלה שיר של ניק ג'ונאס, הארי היה מתחיל לזמזם בשקט במקום שבו הייתי שר בקול רם.
זה קרה בערך שלושה פעמים ולבסוף שברתי את הקרח.
"אתה אוהב את ניק ג'ונאס?" שאלתי מתרשם.
"דאה! הוא הזמר האהוב עליי! חוץ מכם" חייך הארי
"משונה..."
"מה?" שאל הארי בסקרנות
"יש לנו משהו במשותף?" אני שואל
"אני חושב שכן" הארי אומר עם סומק על הלחייו
לעולם בחלומות הכי פרועים שלי לא הייתי חושב שלי ולהארי יכול להיות משהו במשותף. אבל אנחנו כן...
זה גורם לי לתהות, למה כל זה קורה עכשיו? אני מכיר את הארי כבר שנתיים, אז למה אני מקבל את כל הרגשות הבלתי נתינים לתיאור? למה לא אז?
זה גורם לי לתהות...
YOU ARE READING
My Brother's Best Mate.. L.S (מתורגם)
Fanfiction"אני מעולם לא רציתי להתאהב, במיוחד עם החבר הכי טוב של אחי..." הארי יש קראש על לואי טומלינסון מאז שהוא זוכר את עצמו. לואי הוא החבר הכי טוב של אחיו של הארי, ליאם. הוא יודע שהארי מאוהב בו וזה גורם לו לישנוא את הילד. לואי רגיש כאילו עולמו ניגמר כשגילה כ...
