פוב לואי
אני נאנח בעצבנות כשאני מתיישב על מדרגת הבריכה הרטובה, אני משפשף את הרקות שלי באי נוחות ונאנח. אם אתם תוהים, אני לא יודע מה אני הולך להגיד לליאם ולהארי.
אני לא יכול להגיד לליאם שאני ממהר כי הייתי צריך ללכת לשירותים כי הארי יכול בקלות לשפוך את השעועית בכך שיאמר את זה שהעפתי את ראג'ש החוצה.
ואני לא יכול להגיד להארי שליאם רצה לדבר עם ראג'ש ובגלל זה אמרתי לו ליסתלק , כי ליאם יכול לומר שהוא מעולם לא קרא לראג'ש.
אם אני אשקר לאחר, יעצרו אותי על ידי האח השני. אני מעביר את ידי בשערי הספוג ומושך אותו מעט בעצבנות.
אני ברצינות בבלגן גדול , אני לא רוצה לשקר לליאם אבל בכנות , אני לא חושב ששקר לבן עם חיוך יכול להוציא אותי מהבלגן הזה .
פתאום צץ לי רעיון בראש, מה אם אני אגיד שהייתי מותש ובגלל זה מיהרתי. זה יכול לעבוד! ואם הארי ישאל למה אמרתי לראג'ש לצאת החוצה, אני יכול לומר שטעיתי בחדר שלו לשלי! זה אולי באמת יעבוד!!
בוא נקווה שהם לא ישאלו אחד את השני על ההתנהגות המוזרה שלי. כי בכנות , אני לא רוצה לשקר לאף אחד מהם . ואני גם לא רואה צורך בכך.
_____
הרגע שממנו פחדתי כל היום הגיע סוף סוף, עכשיו יצאתי מהבריכה והחלפתי לבגדים חמים ונוחים יותר.
"כן, אז אמרתי לוּ, מה ההתנהגות המוזרה שלך היום?" שואל ליאם בסקרנות.
"פשוט הייתי מותש" אני מקווה שליאם לא מספיק חכם כדי להבין את השקר הקטנטן שלי, הוא לא יחשוב על זה הרבה רק אם הארי יסתום את פיו.
"אבל זה לא מסביר למה גירשת את ראג'ש החוצה" אמר הארי והצטרף לשיחה.
" ובכן הארי , טעיתי בחדר שלך לשלי , והייתי ממש מבולבל למה אתה בחדר שלי . אבל אז הבנתי שזה החדר שלך אז ברחתי מהר מהחדר שלך " אני אומר תוך כדי תפילה לאלוהים שהם קנו את זה .
"איך יכולת לחשוב שהחדר שלך הוא בחדר של הארי? "זאין שואל עכשיו מתעניין בשיחה.
"כמו שאמרתי, הייתי מותש. רק רציתי להתרסק למיטה של מישהו " אני אומר . כולם נראים מבולבלים אבל לפני שמישהו מהם מקבל הזדמנות לדבר , אני מביא את אלינור למצב המסובך הזה
" את לא יכולה להגיד שאני משקר אלינור . אמרתי לך שאני עייף " אלינור מהרהרת דקה לפני שהיא מסתכלת על כל הבנים .
"הוא אומר את האמת , הוא כן אמר שהוא עייף " אלינור אומרת מאמינה לי. זמן לא רב אחרי כל הבנים , כולל הארי. האמינו לי.
"עדיין קצת מוזר אם אתה שואל אותי" הארי ממלמל תחת נשימתו. אני מגלגל עיניים.
"אוי קדימה הארי, תן ללואי הפסקה" אומרת אלינור בשקט, הארי נאנח בתבוסה. הוא מעיף בי מבט אבל אני מעמיד פנים שאני לא שם לב אליו.
"מי רוצה לראות סרט!" נייל מציע, אני יחד עם אלינור, הארי ושאר החבר'ה מהנהנים בהסכמה.
"אוקי אז, לואי! הארי! שניכם אני אחראים על פופקורן וחטיפים" אמר נייל, במקום למחות כמו שאני נוהג לעשות, אני שותק בשתיקה ומהנהן בהסכמה. אני מעיף מבט אל הארי כדי לראות אם הוא בפנים או לא, אבל הוא נמצא עמוק מדי בשיחה עם אלינור כדי להבחין בכלל במה שיצא מפיו של נייל.
"הארי. אתה בפנים?" (ה.מ- 🧠🟦)
אני שואל בהפתעה גם את עצמי וגם את הבנים.
"אה..מה?" שואל הארי.
"להיות אחראים על פופקורן וחטיפים" אני אומר
"אה! למעשה, אני חושב שאני אצטרך ללכת" הארי אומר עם סומק קטן על לחייו.
"למה!?" אני אומר עוד לפני שמישהו יכול לפתוח את הפה, אני מקבל מבטים מאלינור וגם מבחורים אבל אני מתעלם מהם, כל מה שאני רוצה לדעת זה למה הארי צריך ללכת מלראות סרט. ומסיבה כלשהי, אני מרגיש שלראג׳ש קשור לכל זה.
אבל למה איכפת לי? ( ה.מ-כי אתה אוהב אותו ידפוק ) עד כמה שאני שונא את הארי. יותר מהכל.
(ה.מ-🙄) אז למה אני מודאג שהוא לא יהיה כאן? הרגשות האלה חוזרים. אני לא מדבר על תחושת הדקירות בלב עוד התחושה המוזרה בחזה.
אבל מסיבה כלשהי, זה מרגיש כמו.. גם וגם
YOU ARE READING
My Brother's Best Mate.. L.S (מתורגם)
Fanfiction"אני מעולם לא רציתי להתאהב, במיוחד עם החבר הכי טוב של אחי..." הארי יש קראש על לואי טומלינסון מאז שהוא זוכר את עצמו. לואי הוא החבר הכי טוב של אחיו של הארי, ליאם. הוא יודע שהארי מאוהב בו וזה גורם לו לישנוא את הילד. לואי רגיש כאילו עולמו ניגמר כשגילה כ...
