״היוווננגג!״ הוא הצטעק שוב, והפעם הדמעות עלו לעיניו. הוא קימט את מצחו והסתכל עליי בתסכול. לא עניתי לו, לא היה לי מה לומר. אני לא הולך לשתף אותו במחשבותי, הוא לא יתמודד עם זה.
״היונג...״ הוא שוב קרא, אבל הפעם יותר בשקט, הוא שמט את כתפיו ונאנח שוב. ״ג׳ונקוקה, עזוב את זה. אוקיי?!״ הנחתי יד על כתפו, אבל הוא העיף אותה. ״לא! אני לא אעזוב את זה. אתה היית יכול למות, אתה תכננת להשאיר אותי כאן לבד. מה היה קורה אם היית מת?! אהה???!!! אם שוב היו מחזירים אותי לשם? נראה לך שהייתי נשאר חי?! אהה?!!״ הוא זעק בכאב, בצער, ובפחד. הוא כל כך פחד לחזור לבית האומנה הזה, וגם פה הוא לא כל כך מסתדר, אבל עדיין לא התחרטתי על מה שעשיתי.
דמעה ועוד דמעה החלו לבצבץ מעיניו הכאובות. לא יכלתי לראות אותו ככה עוד, זה צרם לי, זה הכביד עליי, אני כזה אנוכי. חבל שלא הצלחתי לגמור את זה. הוא המשיך להסתכל עליי, שבור, ואז, פשוט משכתי אותו אליי בידי הבריאה וחיבקתי אותו.
בהתחלה הוא ניסה להשתחרר, אבל אני הידקתי את אחיזתי, כך, שלא היה לא מצב. ולכן הוא הרפה, ואז חיבק אותי חזרה כשהוא משעין את ראשו על כתפי ומתייפח חרישית. ״אל תדאג. יהיה בסדר״ אני אומר לו, למרות שאני עצמי לא חושב כך.
״היונג...״ הוא אמר בשקט לאחר מכן.
״מה״ עניתי מיד, מחכה שהוא ידבר. הוא השתחרר מידי ולהזדקף מולי. ״אתה הבטחת...״ הוא קרא בדממה. ״אני מצטער ג׳ונקוק, באמת. תסלח לי...״ ביקשתי והוא הנהן בדממה, ״פעם אחרונה״ הוא המשיך להתבונן בי.
״פעם אחרונה״ חייכתי אליו, אבל הוא נשאר רציני, מה שנראה שמשהו לא בסדר.
״אממ...היונג״ הוא אמר שוב ואני הסתכלתי עליו בשאלה.
״הוא יצר איתי קשר. שוב״ הוא אמר פתאום, ואני פערתי את עיניי בהלם. ״מה?!! איך?! מתי?!״ המטרתי עליו שאלות, למה דווקא עכשיו?!!
״הוא שלח לי מכתב עוד כשהייתי בבית האומנה. לפני שבוע וחצי״ הוא אמר והוציא את המכתב מכיסו. ״חיפשתי הזדמנות להראות לך את זה. הוא רוצה תשובה מחר״ הוא הכריז כשהוא מעביר לי מעטפה מרופטת.
זה היה אבא של ג׳ונקוק. הוא אדם עשיר מאוד. בעצם, הוא אחד האנשים העשירים במדינה, יש לו חברה ענקית של רהיטים, אין אחד שלא מכיר את החברה שלו. לפני שנים, הוא ואמא שלי הביאו את ג׳ונקוק...סיפור ארוך... אבל הוא זרק אותו, ואמר שהוא לא רוצה קשר אליו, היות והוא ממזר. היו פעמיים שהוא יצר איתו קשר וביקש שיבא לאיזו כתובת חשוכה. שם, הוא היכה את ג׳ונקוק כהוגן, אפילו כמעט הרג אותו, כן. הוא לא כל כך נוראמלי...
קראתי את הפתק במהירות ובריכוז. מחפש ספסל קרוב בקצה המסדרון. התיישבנו. ״ג׳ון ג׳ונקוק. אני כותב לך מכתב זה היות והרבה זמן לא התראינו. אני רוצה שתגיע אל בניין החברה שלי, יש משהו שאני רוצה לספר לך. יש לך שבוע וחצי מיום קבלת המכתב להחזיר לי תשובה״. סיימתי לקרא את המכתב הקצר והמוקלד באותיות מסודרות, ״חייבים להראות את זה לג׳ין היונג. אבל זה ברור שאתה לא הולך״ הודעתי לו, משאיר את המילים באוויר, מחכה לתגובה שלא איחרה להגיע.
VOUS LISEZ
Lived and died-חי ומת
Vampire״השמועות אומרות שנער צעיר בן 13, קים טאהיונג, ברח מבית האומנה בו שהה היות והוריו לא היו כשירים לגדל אותו ואת אחיו. הוא הגיע לבית הוריו אחוז טירוף. לקח סכין מטבח גדולה והתחיל בטבח נוראי. הוא ניסה לרצוח את הוריו כשהוא צורח עליהם...״ האם השמועות האלו נ...
