חמישה חודשים עברו מאז שאני עבד אצל הלורד מין יונגי אח של השליט הערפדי היפיפה. שלושה חודשים מאז שגא-ראם גרה אצל יונגי. שלושה חודשים עברו מאז שיונגי העמיד אותי מול שניהם באותה ארוחת ערב והצביע עליי בצבע מאשימה. ״זה הוא גרם לך לא לצאת במשך שנתיים. נכון?! זה היצור הנאלח הזה!״ הוא צרח בקולי קולות, כאילו הוא ממש נפגע בשבילה. ״להרים את הראש!״ הוא צעק, ואני הרמתי באי רצון.
הוא נעמד והתקדם אליי. ״הוא. אתה. אתה הוא זה שהרדים אותה במשך שנתיים! אתה הוא זה שגרמת לה יסורים בלתי נגמרים כשענדת לה את אזיקי הכסף הארורים האלו. אתה זה שהחבאת אותה ממני. אתה האשם בהכל!״
נכון. אני זה שאשם. אני זה שהרשה לעצמו להגן על אחותו מהעולם. להגן על העולם מאחותו. אני זה שגרמתי לכולם בביתי חיי סבל. אני אשם. לי מגיע למות. אבל לכל דבר שעשיתי כמעט, הייתה סיבה, סיבה טובה מאוד.
שלושה חודשים שהמילים האלו לא יוצאות ממוחי. שלושה חודשים שאני רואה את רגליה של גא-ראם מתנשאות מעליי, לועגות לי במגפי העור היקרות. ככה אני חי, כל חיי כך היו והם עכשיו. ולא אכפת לי.
עוד חודש אני אבקש את מה שרציתי. עוד חודש נשאר לי לשרוד כאן, ואז אברח. אציל את אי-סו ואת הו-סוק. אבקש סליחה מסוק-ג׳ין וג׳ונקוק, אבקר בפעם האחרונה את ג׳ימין ונאמג׳ון, ואברח מיונגי, לתמיד!
הדבר היחיד שאני צריך להשלים בפאזל, זאת גא-ראם. היא יכולה לקרא מחשבות. אם רק אוכל להתקרב אליה מספיק. אבל איך? הרי יונגי לא נותן לזה לקרות. הוא כל הזמן מצמיד אותי אליו, כדי שאני אהיה רק שלו. שאף אחד לא יוכל להשתמש בי חוץ ממנו.
אני חייב להשיג אותה איכשהו.
אני מעסה את רגליו של יונגי ומכניס אותן לבריכת הדגים שלו. אני חושב על הרצון שלי לשרת אותו, על זה שאני אוהב לעשות את זה למענו. הוא נתקל במחשבותי, שמתי לב לזה כשהוא אמר לפתע, ״השתנתה בזמן האחרון, מה קרה?!״ הוא צחקק בסיפוק, ואני רק חשבתי, כך אני מתקשר איתו, דרך המחשבה.
חשבתי שאני כל כך רוצה לשרת אותו, שזה לא מספיק לי לשרת רק אותו, שאני רוצה להיות מועיל יותר. ״את מי יש לשרת עוד חוץ ממני וגא-ראם?״ הוא שאל בניסיון לעלות עוד מישהו על זכרונו.
אף אחד. אני חושב לי. אף אחד. ולכן, אני צריך לסדר את המיטה בבוקר לא רק ללורד, אלא גם לשותפיו בבית, אני בטוח שככה זה יעשה ללורד הנאה גדולה יותר. אני חושב, אבל בעצם אני מעביר לו כמסר. זה כל כך קשה והזוי לשלוט על המחשבות, אני רק יטעה במשהו קטנטן, ואני גמור!
״אם אתה רוצה עוד עבודה, דביל. תסדר לה את המצעים בבוקר, וגם בערב כשהיא הולכות לישון, וגם תעסה לה את הרגליים כשאורה לך.״ הוא הצהיר בגאווה כשהוא חושב שהוא גרם לי בושה ומבוכה נוראית בכך שאני עבד של אחותי הגדולה. אין לו מושג עד כמה שהוא טועה, אבל נתתי לו להניח שהוא צודק.
באותו ערב, גא-ראם התקלחה, ואני בנתיים סידרתי לה את המצעים באיטיות. היא יצאה מהמקלחת והבחינה בי ובשומר. ״צא״ היא הורתה לשומר. ״אני חצי ערומה, זה לא לעניין. תשאיר אותו כדי שיסיים במלאכתו, אני אקרא לך״ היא הורתה לו, והשומר יצא בדממה.
׳גא-ראם. אני לא צריך שתעזרי לי. אני רק רוצה שתדעי שיש לי תוכנית להוציא אותנו מכל זה, תהנהני אם את מבינה אותי׳ ראשי קדח במחשבות וגא-ראם כחכחה בגרונה. גם טוב בהתחשב לעובדה שאסור לי לראות את פניה. אני מסדר את המצעים.
׳תשארי פה מחר בבוקר ותתארגני לאט, אני ממונה לסדר לך את המצעים בבוקר בנוסף׳ חשבתי, והיא סיימה להתארגן וקראה לשומר כשהיא שוב מכחכחת בגרונה. יש. היא הבינה אותי.
למחרת, נכנסתי לחדרה כשהשומר שלי מחכה בחוץ לפקודתה. היא קמה וסירקה את שיערה השחור והמבריק שהגיע לה עד המותניים הצרות שלה. ׳עוד פחות מחודש, יונגי הבטיח לי שאוכל לבקש ממנו בקשה אחת. כל בקשה שארצה. אני חייב להציל את הו-סוק. הוא נשאר בארץ הערפדים הזאת עם עוד מישהי... פארק אי-סו׳ אני מעביר לה את המסר בראשי, היא הסתובבה אליי מייד והתקרבה אליי.
הריח המוכר שלה, כמעט השתכרתי ממנו. הוא היה נפלא כל כך, מרגיע כל כך. ״אחי הצעיר, טאהיונג״ היא לחשה כשהיא מתיישבת על מיטתה ומתכופפות כדי לתפוס את מבטי. ״כל כך התגעגעתי אליך. למרות הכל, אתה אחי״ היא אומרת וכמעט שולחת את ידה אל פניי. מזל שאין פה מצלמות, אחרת, אני בבעיה.
׳אז את תתני לי להציל אתכם ולתקן את הבלאגן?׳ חשבתי בתקווה, היא כנראה חייכה, כי עדיין לא ראיתי את פניה בבירור. הפנים החלקות והיפות. העיניים שלה, חומות ונוצצות, תמיד שהייתי חוטף את אחת ההתפרצויות שלי, היא הייתה מחזיקה את פניי ומסתכלת אל תוך עיניי, מיד הייתי נרגע.
״אני אעזור לך אחי. אתה תצא מפה עם הו-סוק והחברה שלך. אבל, אתה תהיה חייב להשמע להוראותיי. אסור לך בשום פנים ואופן להתקרב אל מקום מגורי הערפדים״ היא לחשה האוזניי, קמה, ונכנסה למקלחת כשאני מסיים לסדר לה את המיטה.
אני לא יודע מה היא מתכננת לעשות, אבל היא הנונה שלי, ואני מחויב להקשיב לה. אני כבר חודשים חושב על הבקשה שלי, מה אני עומד לבקש, איך אני אברח ממנו ואציל את משפחתי. הרי אני כבר לא נמלט. אני שוחררתי, זהו. אז לאן היא רוצה שאלך? הרי התוכנית כבר בראשי...
לבקש ממנו את הבקשה, לקבל תשובה, לתפוס את הרגליים ולברוח. לדאוג שצמידיי השמש שלהם לא יהיו על זרועותיהם. בזה אעזר בגא-ראם, אני מניח.
תמיד כשיונגי הולך לישון, הוא מניח את צמיד השמש שלו על השידה שליד המיטה, הוא טוען שהיא מציקה לו. גא-ראם תתגנב לחדרו באותו הלילה ותיקח ממנו את הצמיד כדי שלא יוכל לרדוף אחריי. השומרים לא מקבלים צמיד, כי אסור להם לצאת מהמתחם של האחוזה החשוכה של יונגי.
YOU ARE READING
Lived and died-חי ומת
Vampire״השמועות אומרות שנער צעיר בן 13, קים טאהיונג, ברח מבית האומנה בו שהה היות והוריו לא היו כשירים לגדל אותו ואת אחיו. הוא הגיע לבית הוריו אחוז טירוף. לקח סכין מטבח גדולה והתחיל בטבח נוראי. הוא ניסה לרצוח את הוריו כשהוא צורח עליהם...״ האם השמועות האלו נ...
