the long lost prince/ tk🔛

פרק שש עשרה🧎‍♂️🤴

_כללית_
השניים הגיעו להיכל המלך ולאחר שבדקו שלא שכחו כלום, השומרים פתחו להם את הדלתות הגדולות והשניים פערו את עיניהם למראה ההיכל.

החלונות הגדולות פתוחות לרווחה ושוטפות את ההיכל הענק באור בהיר בזמן שהמשרתים מבריקים כל פינה בהיכל הענק והמשרתות מסדרות את השולחנות ועוד כמה שומרים תולים קישוטים מלכותיים בין קצוות התקרה של האולם הרחב, כל האולם מלא בפריטי כסף וזהב, לא משנה לאן מסתכלים הכל צועק 'מלכותי'.

"אלוהים אדירים" מלמל טאהיונג בתסכול כשנזכר באותה תקופה לפני יותר מארבע שנים, אם הוא חשב שפעם זה היה מוגזם עכשיו זה פשוט יותר מידי, זה פשוט עבר את גבול הטעם הטוב.

"הו טאהיונג-אה!" קרא המלך מכס המלכות וגרם לטאהיונג להסיט את מבטו מכל הדברים המברקים והנוצצים ולהסתכל עליו, אבל זה לא בדיוק עזר... המלך היה זוהר לא פחות מכל הדברים כאן.

טאהיונג הסתכל על ג'אנגקוק והם שידרו על אותו התדר, תדר המוגזם.

השניים הכריחו את עצמם להיכנס פנימה, טאהיונג הלך ראשון כמובן וג'אנגקוק עקב אחריו "אהבת?" המלכה פתאום הגיעה משום מקום מול טאהיונג שנראה חסר אונים בין כל העושר והיוקר שהיה בהיכל בשפע.

"אהבתי?" שאל טאהיונג בציניות אבל המלכה חשבה שהוא אמר את זה ולא שאל "אני כל כך שמחה! רצינו שזה יהיה אירוע בלתי נשכח!" חייכה ג'יני וחיבקה את בנה הבכור שלא הצליח לפספס את התחבושת שעוטפת את פרק כף ידה הימנית.

"למה שלא תנוחי אמא? את בטח עייפה מכל הארגון הזה" הציע המלך העתידי וסימן לג'אנגקוק לתפוס כיסא מאחד השולחנות מכיוון שהיה קרוב יותר ולהעביר אותו אליו "תשבי" אמר טאהיונג כשהניח את הכיסא על הקרקע והושיב את אימו הדואגת על הכיסא המעוטר בכוח לאחר שהתעקשה על זה שהיא בסדר.

"אז מה אני צריך לעשות? אני בטוח שלא הגעתי לכאן רק להתפעל מכל הנוצץ" שאל טאהיונג את אביו לבן השיער שסיים לדבר עם כמה חיילים בנוגע לאבטחת הארמון.

"אתה צריך לעשות בדיוק את אותם הדברים שעשית פעם, אנחנו נדאג לשאר" אמר קים נאמג'ון למלך העתידי של הממלכה.

"אז אני אמור לברוח שוב?" מלמל טאהיונג ביפנית עם גיחוך שהתלווה ברקע בזמן שהאחרים הסתכלו עליו בבלבול.

"מתי מתחילים?" שאל שחור השיער המדובר כדי להפיג את הבלבול ואת השאלות שלא התעניין לתת להן מענה.

-אחרי כמה שעות ארוכות-
"הפסקה" אמר הנסיך המותש והתיישב על אחת המדרגות שמובילות אל הכס, הוא כבר עושה את אותם התנועות ואומר את אותם הדברים שוב ושוב במשך שעות ארוכות.

הנסיך המיועד הרגיש שזה מציף אותו, שזה יותר מידי בשבילו לעשות.

לא רק העצבים בחזרה על אותם דברים שוב ושוב אבל גם הכאב הנפשי שחוזר ביחד עם החוויות הפחות טובות שלו שקשורות אל המלוכה.