the long lost prince/ tk🔛

פרק אחת עשרה😭

_כללית_
"כן..." אמר טאהיונג והתרומם לעמידה "תחכה לי כאן, אני יתקלח במהירות?" שאל טאהיונג את ג'אנגקוק שהנהן לחיוב "תרגיש חופשי" אמר טאהיונג לפני שהוריד ממנו את החלוק ונשאר בבוקסרים לפני שנכנס דרך הדלת של חדר המקלחת.

ג'אנגקוק חיכה עד שנשמע הרעש של המים זורמים לפני שנמעד וטייל בחדר הענק של הנסיך, נוגע בספרים ומעביר את אצבעותיו בציורים של הנסיך נעצר בציור אחד ספציפי שהיה נראה לו מוזר.

אם אפשר לקרוא לו ציור בכלל, זה פשוט דף עם עיגול שחור ענקי במרכז ונראה כי עברו עליו מספיק פעמיים כדי לחרוט את... ה... כאב.

ג'אנגקוק הסתכל על הציור הזה במשך דקות ארוכות, כאילו הציור הזה מספר סיפור שג'אנגקוק יכול לשמוע, סיפור קשה.

"הכל בסדר ג'אנגקוק?" שאל טאהיונג כשיצא מהמקלחת וראה כי ג'אנגקוק עומד באותו מקום הרבה זמן ללא תזוזה.

"אה? הכל בסדר הוד מעלתך" אמר ג'אנגקוק כשהסתובב בפתאומיות לעבר הנסיך והפיל מספר דפים ביחד עם הסיבוב שלו "אני ירים" אמר ג'אנגקוק והתכופף כדי להרים את הדפים לערמה ולהחזירם לשולחן.

ג'אנגקוק הרים את הדפים בחזרה אל השולחן בזמן שטאהיונג התארגן ליציאה "לאן הולכים הוד מעלתך?" שאל ג'אנגקוק כשהשניים היו מחוץ לחדרו של הנסיך.

"אני ילך לג'ימין, אתה תלך להכין את הסוסים, אנחנו הולכים לצייד מחוץ לארמון" הורה טאהיונג וג'אנגקוק הנהן כשהשניים הלכו לדרכים נפרדות.

טאהיונג נעצר כשהגיע לדלתו של החדר של הנסיך הצעיר ממנו, התלבט אם להיכנס או לא כשנזכר באירועים שקרו מוקדם יותר.

אשמה התחילה למלא אותו.

כל מה שג'ימין ניסה לעשות היה להיות נחמד ולהתעניין, הוא עבר כל כך הרבה רק בגללו והוא ממשיך להכאיב לו?

בלי להשים לב הדלת נפתחה ויונגי יצא משם "הו טאהיונג-אה" אמר יונגי וטאהיונג הרים את מבטו אליו "בדיוק יצאתי, תכנס הוא בטח מחכה לך" יונגי אמר ושם את ידו על כתפו של טאהיונג לפני שהלך, משאיר את הדלת פתוחה.

טאהיונג דפק על הדלת לפני שנכנס בהיסוס "ג'ימיני?" קרא טאהיונג אל אחיו כשהוא לא ראה אותו ברחבי החדר.

"הו טאה-טאה" ג'ימין יצא מחדר האמבטיה עם מגבת שמכסה את פלג גופו התחתון עם חיוך, גורם לטאהיונג לסרוק את גופו ולהשים לב לצלקות בפרק כף היד הימנית.

"ג'ימין" אמר טאהיונג כשגמע וג'ימין מייד הסתיר את היד שלו מאחורי הגב כששם לב על מה טאהיונג מסתכל "חכה כאן אני יתלבש" אמר הבלונדיני ומיהר להוציא כמה בגדים מהארון לפני שנכנס בחזרה אל המקלחת.

"אני לא מאמין" טאהיונג לחש כשהרגליים שלו הרגישו חלשות לפתע וכמעט התמוטט על הרצפה אם לא הקיר שהיה לידו "זה בגללי, זה פאקינג בגללי" אמר טאהיונג שוב ושוב כשהדמעות החלו לעלות בעיניו ולאט לאט מטשטשות את הראייה שלו.