the long lost prince/ tk🔛

פרק תשיעי😰

"שמענו אותכם אתמול אחרי שחזרנו מהחתונה, לא רצינו להפריע אז הלכנו לאגף האחר בארמון" הסביר ג'ימין ופיו של טאהיונג נפתח מעט מהשוק.

"לא ציפיתי שתעשה את זה עם מישהו שרק פגשת אבל זה בסדר, לא שופט היונג, גם יונגי" אמר ג'ימין וטאהיונג גמע ונאנח "טוב, לא מדברים עליי נכון?" שאל טאהיונג אבל ג'ימין לא ירד מהנושא.

"איך היה? מי הבוטום? מי הטופ? יש לו קוביות? יש לו גדול או קטן?" ירה ג'ימין את השאלות וטאהיונג נאנח בתבוסה "היה... נחמד אולי? הוא הבוטום ויש לו קוביות, בינוני" טאהיונג ענה ולקח לג'ימין כמה שניות להגיב מאחר והוא סידר את השאלות והתאים אותן לתשובות במוח.

"אומייגד! אני ב-ה-ל-ם!" ג'ימין צעק בהתרגשות וחיבק את הכרית כמו נערה מתבגרת ואז קלט "ג'אנגקוק ראה אותכם!?" צעק ג'ימין וטאהיונג מיהר להשתיק אותו "לא יודע, הייתי שפוך" ענה טאהיונג וג'ימין צחקק "בטוח היית שפוך" במבט כחול וטאהיונג פער את עיניו כשהתחיל לדגדג את אחיו הקטן.

"מאיפה המחשבות האלו!? זה יונגי אה! אני ילך להרוג אותו ותישאר אלמן!" טאהיונג איים וג'ימין נהיה סגול מרוב צחוק "היונג! זה לא פייר!" ג'ימין אמר בין הצחוקים.

"איפה ג'אנגקוק באמת?" שאל טאהיונג אחרי שהניח לג'ימין לנפשו "מתגעגע אה?" שאל הבלונדיני בהרמת גבה וקם כדי למזוג לו ולאחיו כוס מים קים מהקנקן שהיה ליד מיטתו, בזמן שאחיו נאנח "מוזר שהוא לא לידי" הודה טאהיונג ונשכב אחורה על המיטה.

"ג'אנגקוק הוא אחלה בן אדם, חבל שאתה לא נותן לו צ'אנס להראות את זה" הסביר ג'ימין לאחר שסיים לשתות וחיקה את אחיו הגדול "אני לא אוהב את זה שהוא איתי רק בגלל שהוא חייב" הסביר טאהיונג והסתכל על הנקודה בתקרה בזמן שאחיו בחן את פניו חסרות ההבעה.

"אתה באמת חושב שהוא נשאר איתך רק בגלל אמא?" שאל ג'ימין כשמבטו עדיין על המבוגר ממנו שהנהן לחיוב.

"למה?" שאל החתן הטרי והרווק נאנח קלות "הוא פשוט מחויב, הוא לא עושה את מרצון זה בטוח" הסביר טאהיונג והתרומם לישיבה "מה אני אומר בכלל? למה שהוא יעניין אותי?" מילמל טאהיונג לעצמו אבל ג'ימין שמע אותו ובחר לא להגיב על זה אבל להגיב על משהו אחר.

"למה אתה חושב שהוא לא עושה את זה מרצון? עברה חצי שנה טאהיונג, הוא יכול היה ללכת" הסביר ג'ימין והתרומם גם הוא לישיבה ונתן לאחיו את כוס המים שמגז לו אחרי שהפסיק לדגדג אותו "הוא חייב להישאר ג'ימין, החובה שלו זה להיות קשוב ולהקשיב לאנשי המלוכה" הסביר טאהיונג כשהסתכל הצידה.

"הוא לא, אין לו תפקיד רשמי, הוא לא חיי-" בא להמשיך ג'ימין אבל טאהיונג צעק "הוא חייב!! אף אחד לא נשאר לידי מרצון! תבין את זה כבר!!" צעק הבוגר והשליך את כוח המים על הקיר שממולו וגרם לאחיו הקטן ג'ימין להשתתק ולהסתכל עליו במבט מופתע, הוא לא התנהג ככה לפני בפניו. אף פעם.

טאהיונג נעצר והבין את מה שעשה, הוא גמע וקם מהמיטה "מצטער" אמר לפני שהתכוון ללכת אבל ג'ימין תפס את ידו "תישאר" לחש ג'ימין אל אחיו שנשך את שפתו החתונה מעט לפני ששחרר את ידו של ג'ימין ממנו "אני יקרא ליונגי" אמר טאהיונג והוסיף "אל תזוז" לפני שיצא מהחדר סופית.

ג'ימין לא זז כששמע את הדלת נסגרת בטריקה והדמעות התחילו לרדת מעיניו, אחת אחרי השנייה אחרי השלישית כשידו רועדת והוא עוטף את גופו בעצמו, מסתגר לצורת כדור.

דפיקה בדלת ופתיחתה גורמות לג'ימין להרים את מבטו אל עבר האדם שמיהר להגיע אליו ברגע שהוא ראה את מצבו "ג'ימיני... מה קרה?" שאל יונגי כשחיבק את ג'ימין ששחרר את עצמו וחיבק את

בעלו בבכי חזק שרק התגבר "הכל בסדר בייב" אמר יונגי כשליטף את גבו של אהובו בניסיון להרגיע אותו.

"מה קרה בייב?" שאל הנסיך את בעלו שניגב את דמעותיו ונרגע מעט מסערת הרגשות "אני רק... רציתי לראות אותך בייב" אמר ג'ימין בחיוך קטן ולא כל כך משכנע.

"בגלל זה אתה בוכה? רק כי התגעגעת אליי?" שאל יונגי באנחה קטנה כשנגע בלחיו השמאלית של בן זוגו "אתה יכול לספר לי הכל בייב" אמר יונגי וג'ימין התייפח בזרועותיו.