"תצא החוצה! נראה לך אני צריך את העזרה שלך בלקום!? מה אני נכה!" צעק טאהיונג על ג'אנגקוק שמיהר לקוד יותר נמוך ולרוץ החוצה, לא שוכח לסגור את הדלת אחריו.
_טאהיונג_
תמיד ידעתי שהספרים האלה טובים בשום דבר, רק בלהיתקע בזרת של אנשים חפים מפשע!
אז איפה הסיפור הפסיק? כן, נכנסתי כדי לקחת את הכתר שלי ואז שמתי לב שיש לי דם של חזיר על הבגדים שלי אז החלטתי להחליף את הבגדים לבגדים יותר נורמליים.
אבל לא ציפיתי שברגע שאני יתפשט, אני ימעד לאחור בגלל ספר מקולל שהייתי צריך לזרוק ממזמן! למה שמרו את כל הספרים האלה בכלל בחדר שלי!?
לא מספיק זה גם הג'אנגקוק הזה נכנס לחדר כאילו הוא עומד להציל אותי משריפה והמבט שלו כשהסתכל על הגוף המצולק והסקסי שלי... בקיצור הוא עצבן אותי.
צרחתי עליו שיעוף מהחדר המקולל ובאמת באותו רגע שקלתי לברוח שוב.
אני לא אוהב את הארמון הזה ואין לי כבר חדר ופרטיות מינימלית.
בקיצור נמאס לי.
קמתי והתלבשתי, שמתי את הכתר ויצאתי מהחדר "המשרת יאנג בא לקרוא לך לארוחת ערב עם הורייך" ג'אנגקוק אמר כשראשו מכופף "ואתה הולך להיות נוכח?" שאלתי באנחה והוא הניד את ראשו לשלילה "אז אני הולך" אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון החדר.
הוא קד אליי בזמן שנכנסתי פנימה והדלת נסגרה אחריי, ראיתי כבר את כולם יושבים ומחכים לי.
התיישבתי והתחלנו לאכול כשבאמצע הארוחה שמתי את היד הימנית שלי על העין שלי בעייפות "אתה עייף מהצייד בני?" שאל אותי נאמג'ון ואני הנדתי את הראש לשלילה.
"אני עייף מאדון ג'אנגקוק" אמרתי והסתכלתי על ג'יני שגיחכה מעט "אתה תתרגל אליו, הוא מאוד מתוק" היא הסבירה לי וגלגלתי עיניים "מתוק כמו שוקולד מריר" עניתי באנחה "ג'אנגקוק באמת אחלה גבר" ג'ימין בא לטובתו של הפסיכופט המעצבן ואני נאנחתי.
"ג'אנגקוק? מי זה ג'אנגקוק?" שאל יונגי והמלכה צחקקה "שכחתי לספר לכם, ג'אנגקוק הוא שומר הראש החדש שמיניתי לטאהיונג" היא הסבירה ואני המשכתי אותה "שלא צריך אותו" הדגשתי ממש את מילותיי ואת ההתנגדות שלי לעניין.
"מה אתה שונא בו?" שאל המלך שכנראה עוד לא פגש את ג'אנגקוק לפי מילותיה של אימי "מעדיף להיות לבד" אמרתי בקצרה.
המלך נאנח "לטובתך, עדיף לך להיות בחברת אנשים חיים" כן, כן ברור ואתה יודע מה טוב בשבילי באמת.
_כללית_
"אני עייף, אני הולך לישון מוקדם היום" טאהיונג אמר כשקם מהכיסא אחרי שסיים לאכול "אני משחרר את שום כלום, שלא יתקרב לחדר שלי המזדיין הקטן" טאהיונג מלמל בכעס שהיה קרוב ליציאה והאחרים שמעו אותו.
"אף פעם לא שמעתי אותו מקלל" אמרה המלכה כשכיווצה את פיה בדאגה "זה יעבור לו" הרגיע אותה הנסיך יונגי במילים אך זה לא גרם לה להפסיק לדאוג לבנה שרק חזר הביתה.
ג'אנגקוק ליווה את טאהיונג עד לסף הדלת ולפני שנכנס הוא איחל לו לילה טוב, טאהיונג חשב שהוא יעזוב אבל הוא לא עזב, הוא נשאר לעמוד ליד הדלת.
"לעזאזל הוא לא הולך?" טאהיונג שאל כשזרק את עצמו אחורה אל המיטה "אני שונא להיות כלוא אבל לפחות עכשיו אני לבד" טאהיונג אמר והתיישב על המיטה והדליק את האור של החדר.
"אתה ער הוד מעלתך?" שמע טאהיונג את קולו של שומרו שחור השיער "אני מתקלח, אל תיכנס" הזהיר טאהיונג ושמע את ג'אנגקוק אומר "כן הוד מעלתך".
הוא פתח את הברז של המקלחת ונכנס למקלחת זריזה שגרמה לו להרגיש עייף.
הוא יצא מהמקלחת עם חלוק עליו והחליט לישון כך, הוא נשכב על הרצפה ולא על המיטה מכיוון שמצא אותו יותר נוח ונירדם ליד החלון.
-למחרת-
טאהיונג התעורר בטבעיות שהשמש פגעה בעיניו, הוא פקח את עיניו והתמתח כשהוא עדיין על הרצפה הנעימה ועירום לגמר.
"השינה הכי טובה שהייתה לי מאז שחזרתי" התוודה טאהיונג בקול עמוק וצרוד מעט של הבוקר וקם כדי להתלבש בבגדי מלוכה ולהתארגן לארוחת הבוקר אבל כשהסתכל על השעה, הוא נאנח בעייפות.
"רק חמש בבוקר" מלמל טאהיונג אבל כבר התעורר ולכן לא רצה לחזור לישון בשביל שעתיים.
טאהיונג הוריד את החלוק והתלבש בבגדים נוחים יותר שאמא שלו דאגה להביא לו במידתו, בגדים פחות חונקים.
הוא החליט שהיום הוא הולך לקיים את ההבטחה שהבטיח לאחיו לפני שנים כשהיה בן 18, הוא הולך להעיר אותו בבוקר.
טאהיונג התלבש והסתכל בשעון "עבר רק 10 דקות" אמר שחור השיער והחליט להתאמן בחץ וקשת לפני שיצא, מכיוון שזאת אולי ההזדמנות היחידה שלו מאחר וג'אנגקוק יהיה איתו כל היום.
טאהיונג התאמן על היכולת הקרבית שלו בחרב, בסכינים ובחיצים. כולם היו כמו שזכר אבל תמיד טוב להתאמן ולחדד את החושים.
"אני צריך להעיר את ג'ימין" טאהיונג אמר כשהוא מתנשף, ולא כשהוא מנסה להסדיר נשימה לאחר פעילות גופנית אלא מהזיכרונות.
טאהיונג התעלם מהכול כמו תמיד, החזיר והסתיר לפני שיצא מהחדר שלו לעבר החדר של ג'ימין, נתקל ביונגי בדרכו "בוקר אור טאהיונג, אני רואה שהתעוררת, באת להעיר את ג'ימין?" שאל יונגי וטאהיונג הנהן לחיוב והחיוך של יונגי גדל במהירות "הוא כבר מחכה לזה במשך 4 שנים טאה, שתבוא להעיר אותו כמו שהבטחת" הסביר יונגי וסימן לטאהיונג להיכנס פנימה.
טאהיונג פתח את הדלת ונכנס פנימה, מופתע ששום דבר לא השתנה בחדר של ג'ימין מאז הפעם האחרונה שראה אותו "רק אני השתנתי" מלמל טאהיונג כשראה את ג'ימין יושן באותה התנוחה שהיה יושן כשהיה קטן.
טאהיונג התיישב על המיטה לצד ג'ימין וליטף את שיערו "ג'ימיני" טאהיונג אמר וג'ימין זז מעט הרחק ממנו "יונגי אני יקום תכף, עוד לא שבע" מלמל ג'ימין בקול צרוד של הבוקר "זה לא יונגי, ג'ימיני" אמר טאהיונג בגיחוך וג'ימין מצמץ את עיניו "הו טאהיונגי, איפה היית?" ג'ימין מלמל בקול ישנוני עד שהבין מה שראה ואמר וקם לישיבה במהירות "טאה-טאה?" שאל ג'ימין בחיוך וחיבק את אחיו שגמע ונשא את חוסר הנוחות.
"באת להעיר אותי!" ג'ימין צעק בחיוך וטאהיונג הנהן כשניתק את החיבוק.
YOU ARE READING
the long lost prince/ tk🔛
Mystery / Thrillerהנסיך קים טאהיונג בן ה-18 נעלם ביום ההכתרה שלו למלך הבא. עברו שנים מאז היעלמותו והחיפושים ברחבי הממלכה טרם הופסקו. עלו ספקולציות שהנסיך נפטר לפני שנים, עלו גם ספקולציות שהוא עדיין חי אי שם. האם הנסיך עדיין חי? למה הוא נעלם? לאן הוא נעלם? אין לאף אחד...
פרק חמישי😡
Start from the beginning
