פרק שני🫂

Start from the beginning
                                    

טאהיונג גיחך מעט והלך לעבר אחיו הקטן, הוא חיבק אותו ולא עברה שנייה והבלונדיני חיבק אותו בחזרה "היונג" ג'ימין מלמל בבכי וטאהיונג חיבק אותו חזק יותר כשהוא מלטף את ראשו.

"אני כאן, היונג כאן" אמר טאהיונג שוב ושוב בזמן שליטף את ראשו של אחיו עד שנרגע.
"יונגי" טאהיונג אמר ויונגי חיבק אותו חיבוק מלא בגעגוע "אני בסדר" אמר טאהיונג לפני שעוד מישהו ישאל והוא ישתגע לגמרי.

אחרי כמה שניות הם ניתקו את החיבוק וכולם הסתכלו על טאהיונג "אל תסתכלו עליי ככה" טאהיונג אמר כשמצא את המבט הזה מעיק והוא הסתכל על האריחים ברצפה "אנחנו רק לא מאמינים שאתה כאן, מולנו ב-" אמר הנסיך יונגי וטאהיונג המשיך אותו "בחיים? אני לא ימות כל כך מהר אתם לא יודעים?" שאל טאהיונג כשמבטו עדיין מטייל בין האריחים שברצפה.

"אנחנו יודעים, זה למה לא הפסקנו לחפש אותך טאהיונגי, איפה היית כל הזמן הזה?" שאל המלך בדאגה ותפס את ידו של הנסיך שמיהר להזיז ולשחרר את המגע.

"אני בסדר" אמר טאהיונג כשראה את המבטים המודאגים שמצא כמעיקים "רק אל תסתכלו עליי ככה" טאהיונג אמר והאחרים הסתכלו אחד על השני "בני לאן נעלמת? מישהו עשה לך משהו? מישהו חטף אותך?" שאלה אימו בדאגה וטאהיונג הניד את ראשו בשלילה.

"לא קרה כלום, אף אחד לא עשה לי כלום" טאהיונג אמר בקצרה ושקט שרר בהיכל עד שבטנו של טאהיונג התחילה לקרקר.

"אתה רעב טאהיונג-אה? אני מייד יודיע לשפים שיכינו אוכל" אמרה המלכה ומיהרה החוצה בחיוך ענק "יונגי אתה רוצה ללוות אותי?" שאלה המלכה ויונגי מייד הנהן לחיוב ושניהם יצאו ביחד מהחדר.

משאירים את ג'ימין, טאהיונג והמלך לבדם.

ג'ימין הלך מייד לחבק את מותנו של אחיו בחיבוק צד כשאחיו שזז מעט בחוסר נוחות אבל לבסוף תפס את כתפיו של ג'ימין באנחה קטנה.
המלך שם לב לחוסר הנוחות של טאהיונג עם זה שנוגעים בו אבל לא אמר דבר "בואו נלך לטייל קצת" אמר המלך וג'ימין הנהן בחיוב כששחרר את טאהיונג אבל עדיין תפס בזרועו.

המלך הסתכל על ההבעה של טאהיונג כשאחיו נגע בו, הוא ידע שמשהו לא בסדר, הוא הסתכל לתוך עיניו שלא הזכירו אפילו במקצת את טאהיונג שהכיר ונאנח מעט כשהשלושה יצאו החוצה אל החצר.

"אתה זוכר את העץ הזה טאהיונג-אה?" המלך אמר והסתכל על העץ ששני האחים זכרו "כן טאהיונגי אתה זוכר? שהיינו קטנים רציתי לעלות על העץ שלמרות שאמא ואבא לא הסכימו לי" הסביר ג'ימין בחיוך גדול כשנזכר בזיכרון הילדות.

"אז אחרי שהם הלכו עליתי למעלה ופחדתי לרדת" ג'ימין אמר בצחקוק "ואתה הצלת אותי, אמרת לי לא לזוז ושתבוא לקחת אותי אבל גם אתה פחדת לרדת אחרי שעלית" הבלונדיני חייך למראה הזיכרונות.

the long lost prince/ tk🔛Where stories live. Discover now