עוד

פרק 46- טסט ראשון

״אני הורגת אותך.״ סיננתי לדין, שהסתכל עלי בחרטה אך משועשעת.

״אמרתי לך!״ צעק בר פתאום והסתכל על נבו בניצחון, ״יש! החזרתי את ההפסד שלי הרגע!״ הסביר.

דין נשבר בצחוק ואני גלגלתי עיניים. ״רציני? יש משהו שאתה לא מתערב עליו?״ זרקתי לעברו בזילזול.

״אתם חתיכת שקרנים גרועים. כולנו ידענו שאתם ביחד, חוץ מהמפגר הזה.״ בר הצביע עם סנטרו על נבו המוכה הלם. ״אז הוצאתי מזה מאה שקל.״

״חבר נפלא.״ קרא דין וחיבק את ידו מסביב לכתפי בשמחה. הוא משך אותי אליו ונראה שהמתין כבר בקוצר רוח שיוכל לחבק אותי בכל דקה ביום ושלא לא שינה לו בכלל מה הבנים יגידו.

לי היה אכפת והמתנתי לתגובה מהם, שלא התקשרה לכסף.

נבו הסתכל עלינו בתסכול ואז התחיל לפשפש בארנק שלו בחיפוש אחר מספיק כסף. בר רקד בשמחה מעליו.

״מקווה שהמאה־שקל האלה ישמחו אותך כשתסיע אותי לכל מקום.״ הזכרתי לו, מחובקת תחת ידו העבה של דין בהנאה.

״מאוד.״ בר שר.

דין תפס את סנטרי עם ידו השניה כדי להדביק נשיקה עדינה על שפתיי. חייכתי כנגד שפתיו באהבה ושני הבנים נאנחו בגועל מיד.

״אין מצב.״ קרא נבו שוב והתבונן בנו בסקירה כאילו היינו גילוי מדעי חדש.

״מה כזה מפתיע?״ זרק דין בהתגוננות.

״אתם ביחד־ביחד?״ שאל בר בעניין.

הנהנתי.

בר מיד גיחך בשעשוע, נועץ מבט מרחם בדין. ״בהצלחה, אחי.״ הוא טפח על כתפו של דין והאחרון זרק את ראשו אחורה ואפשר לגל צחוק רועם להפלט.

״היי!״ אמרתי באיום לבר.

״סתם, סתם. אני שמח בשבילכם.״ אמר בר בכנות והתיישב בחזרה בספה שמולנו, עשיר במאה שקל יותר, מה שהיה משנה-חיים בשביל קיבוצניקים עניים כמונו.

הסמקתי ומשכתי את כתפי באגביות מעושה. דין צבט את מותני באהבה למשוך אותי יותר קרוב אליו ונשענתי עליו כמו שרצה. ״תודה, אחי.״ הוא אמר לבר ונישק את הלחי שלי. הוא לא היה מסוגל להוריד ממני ידיים.

״הבנות לא יודעת עוד, אז אל תספרו להן, טוב?״ ביקשתי.

בר הנהן בזילזול. ״הן יודעות.״ שיתף אותי.

גיחכתי בשעשוע. הן כבר שבוע ניסו לגרום לי להודות בזה. האמת שדין ואני לא הסתרנו את זה טוב כמו בפעם הקודמת, כל פעם שהיינו עם כולם היינו רק מדברים אחד עם השני ובכל פעם הלכנו לצד רק שנינו בלי דין־וחשבון.