פרק 27- יהיה בסדר

6.4K 413 224
                                    

״על מה את רוצה לדבר?״

״על מה את רוצה לדבר?!״ חזרתי על דבריו בטינה. לא הצלחתי להחזיק את זה יותר ומשכתי את שיערי כאחוזת שיגעון, משחררת רק כדי לדחוף את דין בכוח כנגד הדלת. הוא לא זז כמובן והחזיק את היד שלי כשנסיתי להמשיך להרביץ לו, מסתכל על פניי באיום.

״לריאן, למה את פה?״ הוא אמר בקול אטום, מסתכל עלי במבט שלא מגלה כלום.

״אתה דברת עם אבא שלי.״ התפרצתי, צועקת.

עיניו הצטמצמו בהבנה. הוא הנהן ושחרר את האחיזה שלו ביד שלי בזריקה. אכשהו הצטערתי על אובדן המגע. זאת הייתה הפעם הראשונה שעמדתי מולו לבד כשאני מודעת לחלוטין לכמה שאני מאוהבת בו ורק רציתי להוציא ממנו רגש, לא משנה מה זה יידרוש.

״כן. דברתי איתו.״ הוא הודה ברצינות.

״למה?״ צעקתי עליו בנואשות.

״את חושבת שהאמנתי לך שהשריטה הזאת היא כי נפלת בעין- מור? את חושבת שאני לא מכיר אותך?!״ עיניו נפרצו בפעם הראשונה השיחה והוא נראה נואש כמוני. הוא העביר יד בתלתליו הבהירים. ״את כזאת שקרנית! עם כל ה- אני בסדר שלך וה- אני יכולה לבד וה- אני לא צריכה אף אחד.״ הוא צעק עלי. ״אני מכיר אותך כל החיים, את חושבת שאני לא רואה את כל הרסיסים שאת מנסה להסתיר?״ הטון שלו ירד והוא סקר את פניי. התקרבתי כי לא יכולתי לשלוט על זה והחזקתי בקפוצון שלו, בחזה. הוא קפץ למרגש המגע שלי ואז קפא ורק בהה בי במבט מאופק. לא ידעתי אם אני חונקת או מחבקת אותו. ידעתי שהחברה שלו במרחק של שלושה צעדים מאיתנו, ידעתי שהוא אוהב אותה – ידעתי את כל העובדות האמיתיות אבל המסריחות האלה. ולא היה לי אכפת, רק רציתי להתקרב.

״למה אתה עושה את זה?״ רציתי לבכות אבל לא רציתי לבכות מולו שוב. ״את זה, וגם אמרת לבנים להשלים איתי? למה אכפת לך?״ השתגעתי. ״אמרת שאתה מוציא אותי מהחיים שלך.״

״את זה את אמרת.״ הוא הזכיר בכעס, עיניו נעוצות בי בשנאה. בחיים לא פגעתי בו ככה עד היום ולא ידעתי מה אומרים או מה עושים, לא ידעתי למה הוא כועס אפילו. לא ידעתי איך להתנהג כשהחבר הכי טוב שלי נהפך לזר. ״איך את לא רואה את הצד שלי? אנחנו נכנסנו לסיפור הזה ביחד, לריאן. שנינו ידענו שזה יגמר חרא. ושנינו יודעים שאם לא הייתי חוזר לחן, זה בחיים לא היה מפסיק. אני בחיים לא הייתי מצליח להוריד ממך את הידיים שלי, היינו נמשכים עמוק יותר ויותר לתוך הסיבוך שלנו עד שזה היה הורס אותנו גם ככה... שנינו יודעים את זה.״ הוא דחק בי בעצבנות.

נחרתי בבוז.

הוא הנד בראשו בספק, עצבני. ״תסתכלי לי בעיניים ותגידי שאת לא מסכימה איתי. תגידי שהיית מצליחה להתרחק ממני.״ הוא אתגר אותי. עיניו מביטות בי ברעב.

עודWhere stories live. Discover now