פרק 21- טיול שנתי

6.3K 370 147
                                    

ביום ראשון שאחרי, נכנסתי לאוטובוס עם מבט מת כמו בכל יום בשבוע-שעבר. השירים שלי צעקו באוזניי כשצעדתי אל מרכז האוטובוס ונזרקתי במושב אקראי.

הגעתי מוקדם בצורה לא אופיינית לי והאוטובוס עוד היה ריק, כשכל נעריי הקיבוץ עוד עושים את דרכם אליו. היה לי קל להתעורר הבוקר מהסיבה הפשוטה שהתחלתי לישון במשך כל היום בבית.

לישון, לקום לעשות כביסה. לישון, לקום להכין אוכל לליאור. לישון, ללכת לבית הספר. לישון. לישון. לישון.

בסוף-השבוע לא עשיתי אפילו לא דבר משמעותי אחד והעברתי את כולו בבית. במיטה. ישנתי המון וכל שבת לא יצאתי מהמיטה בכלל, חוץ מלשירותים. לא אכלתי עד שליאב הביא לי שניצל וצ׳יפס מחדר האוכל. לא ידעתי למה אני מתנהגת ככה אבל לא מצאתי את האנרגיות להלחם בזה.

ליאב דאג לי אבל לא התחיל לנחש אפילו מה קרה. הוא האמין לי כשאמרתי שהשריטה הייתה מנפילה ושאבא לא בא הביתה בכלל יותר בגלל שיש עומס במפעל, וזהו. נסיתי להעמיד פנים גם אני שזאת האמת. אני רק נפלתי ואבא פשוט בעומס בעבודה. זהו.

הבאים שנכנסו אל האוטובוס היו דין וחן. גלגלתי עיניים בשנאה ושקעתי עמוק יותר במושבי כדי שלא אצטרך לראות את זה, אבל הם התיישבו במושב שלפניי ואני לא יכולתי להתעלם מזה. לא הצלחתי להשתלט על הסקרנות שלי והנמכתי את השירים שלי כדי לצוטט להם.

עיניו של דין פגשו את שלי לפני שהתיישב. קפאתי. גם הוא הרגיש לא בנוח תחת מבטי. העיניים שלו היו הדבר שנגע בי הכי עמוק, והרגשתי את החומות שלי כולן רועדות מכל הכחול-ירוק, אז הסטתי את המבט מיד וגם הוא.

הוא התיישב ליד החברה שלו. כולם לא קרה מעולם.

בר ונבו נכנסו גם ובר החליף כזה כיף גברי עם דין, ואז להפתעתי גם נבו דיבר איתו. הם השלימו. איך הם השלימו? מה דין אמר להם עלי ועליו?

שמעתי אותם מדברים בניהם וקנאתי פתאום, תחושה חמה ומכוערת, אבל נסיתי לחנוק את התחושה. אני זאת שהתרחקתי. אם אני אתקרב זה יגמר רק ברע. כמו הכל.

נבו מצא אותי עם עיניו ומלמל ״בוקר טוב.״ מובך לעברי, כי נבו היה נחמד ולא יכל לא להיות מנומס גם לאויב הכי מר שלו.

אני הייתי פחות חסודה ממנו והתעלמתי ממנו בגסות.

רציתי להחזיר את המוזיקה שלי לעוצמה הכי גבוהה ולהתעלם מהם, רציתי להיות מסוגלת לעשות את זה, אבל משהו בי עדיין היה חייב לדעת מה איתם והאזנתי בסודיות, בוהה החוצה מהחלון אבל אוזניי מחודדות לכיוונם.

לצערי זאת הייתה חן שדברה הכי הרבה. היה לה קול גבוה ומעצבן שלא הבנתי איך דין סובל.

היא דברה כל הנסיעה על הטיול השנתי והתוכניות שלה ושל החברות שלה לזמן החופשי בירושלים שהיה לנו בתוכנייה.

עודWhere stories live. Discover now