downtown

• פרק 22 - פינוקיו

אני מנידה את ראשי בשלילה מיואשת , מפזרת את שערי המסודר על גבי וסוף סוף יוצאת מן החדר הקר .
למרבה הפלא כולם כבר ערים , קרון חדרי מלא ורעש הדיבורים נשמע היטב בכל פינה ומקום . אנסטסיה יושבת עם ג'ורג' לצידה וכוס קפה ושוקו נמצאים לצד רגליהם , לורה מסרקת את שיערה הדק ומתבוננת במראה הקטנה שתלויה בקיר הפלדה ולוקה ... לכל הרוחות אני אפילו לא מסוגלת לשייר אליו מבט ,
הכעס מכרסם בי בכל פעם שאני רק מנסה לכך .
" קפה ?"
הוא שואל בשקט ובחיוך חם , לרגע אף עוברת בי המחשבה כי הוא לוקחת סמים קשים ובגלל זה הוא כל כך שמח ומאושר , כאילו אין שני קרבות בתחילת השבוע הקרוב שאנחנו אמורים להיות מודעים להם .
אני מנידה את ראשי בשלילה ומסרבת , חולפת על פניו לא לפני שנשקתי לראש הילדון הקטן ואיחלתי בוקר טוב ובהצלחה לאן שתשמור עליו במשך כל היום הארוך הזה .

" בוא רגע החוצה ."
אני ממלמלת בשקט ומחווה עם ראשי אל עבר דלת הקרון , לא מופתעת כשמבט מוזר עולה על פניו אך הוא עושה כבקשתי ובא .
צעדיו החרישים נשמעים קלות על רצפת האבן של דאנטאון לצד האוויר הנעים שזורם לו בקצב ממבואת המקום .
ציר הדלת החורק מבשר את סגירת הדלת וכשלוקה נעמד מולי בידיים משולבות עיניי לראשונה מסוגלות להתמודד עם ההחלטות הגרועות שלקח .
" שיקרת לנו ."
קולי נשמע באומץ בתוך השקט של הבוקר . ורידיי קפוצים בתוך גופי וחום פוגש בי תחת הצעיף הכבד שלצווארי .
" מה ?"
הוא מחגך בלא הומור .
" על מה לעזאזל את מדברת ? שוב שתית יותר מידי ?"
הוא מתבדח בעליזות , זוקר את גבתו בשעשוע רב כאילו וסיפרתי בדיחה מצחיקה ופושט את רגליו הארוכות קדימה בזמן שנשען על קיר האבן של הרציף לאחור .
לסתי נטרקת לה בחוזקה ולשוני עוברת בזעם של שפתיי הסדוקות .

אני ? אני שתיתי יותר מידי ? הוא מנסה בכוח להכעיס אותי?

הכעס מחלחל אל תוך עצמותיי ובהחלטה של רגע , אני מושכת בצעיף העבה של צ'אד מעליי , בגסות , בכעס ובזעם אין סופי המרגיש כנצח ומחכה לתגובתו של לוקה אשר אינה מאחרת להגיע .
רגליו כבר אינן רחוקות אלא דרוכות במקומו . גבותיו אינן זקורות בשעשוע אלא קפוצות במבט לא מובן ועיניו תלויות על צווארי האדום מלא סימניי אחיזת ידיים חזקות שמספרות סיפור אילם .
צחוק עצוב נפלט מבין שפתיי כשדמעות מבצבצות מבין עיניי עקב הכאב שרוי בי עוד מליל אמש .
" אית'ן "פגש" אותי אתמול בלילה ובאמצע הפגישה המאוד ידידותית שלנו הוא השאיר על הפאקינג צוואר שלי את ידיים הגסות שלו כמתנה ממנו ותזכורת שיש לנו קרבות לשלם עליהם אם לא נעלה להילחם במקום ."
אני מוציאה את כל האמת לאור , צופה בלוקה עוד נטוע במקומו בלי מילים בפיו .
דמעה סוררת בורחת מבין עיניי , מציפה את כל מה שהרגשתי אתמול ושמרתי לעצמי .

" יכולת לפחות להגיד לנו לוקה , לא לקנות אוכל בקילוגרמים בידיעה שאין לנו אפילו סנט מיותר ! או אפילו לספר רק לי ולא לתת לי לחיות באשליה שאין סכנה מעבר לפניה ואין מישהו שרוצה להרוג באמצע הפאקינג לילה !!"
קולי מחל לעלות יותר ויותר ובכל פעם אני נמנעת מצעקותיי מחדש , יודעת שלא רחוק מאיתנו כלל יושבים הקרובים לנו שאינם יודעים דבר מכל העסק הזה .
" אריקה -- "
"אין לך מושג כמה אני כועסת עליך לוקה !!"
אני נושפת ברוגז וקוטעת את דבריו , אני יודעת שאם הוא יגיד מילה לא במקום אהיה מסוגלת אפילו להרביץ לו מרוב סיוטי הלילה שתקפו אותי ודמותו של טוני שלא עוזבת אותי מאז .
בכל פעם שניסיתי לעצום את עיניי כל שראיתי היה את טוני מת לי בידיים ובכל פעם דמותו התחלפה בשל ג'ורג' הקטן ואני נשבעת שכמעט הקאתי את כל מה שאין לי בבטן רק מהמחשבה על לאבד מישהו נוסף מחיי .