downtown

• פרק 10 - להסתבך בצרות

השמיים הקודרים אינם מפסיקים להוריד טיפות גשם קטנטנות המתנפצות סביב בשיטפון עז .
הקור מקפיא העצמות חודר אל הקרון הכתמתם שאת צבעו איבד לחלוקה המאוסה ואור המנורות שבו הולך ונעלם בקצב מייגע כשהחשמל חוזר לחיים פעם אחר פעם .

שפתיי ממלמלות שלל שירים ישרים עוד מהימים בהם אני , טוני וצ'אד גרנו עם ההורים . אני נאנחת במקצת . השירים המוכרים המתגלגלים על לשוני מזכירים לי את החופשות בבית הקיץ שבצפון המדינה ואת הרגעים בהם היינו יושבים כולנו על חול הים הזהוב וטומנים בחול שלל חפצים ועליהם בנינו ארמונות זהובים מקושטי צדפים ואבנים אשר נראו לנו יקרים מפז .
פעם לא ידעתי להעריך מספיק אבל היום אני מעריכה הכל . אפילו את בקבוק הפלסטיק שנשאר יתום לאחר שהשתייה נגמרת בו , כיום הוא משמש כלי אחסון של חפצים שונים או כלי למלא בו את מי הברז הנוטפים מן הצינור הקרוע . זה מדהים ועצוב שאנו לומדים להעריך דברים רק לאחר שהם נלקחים מאיתנו .

אוויר קריר חודר את אפי וצמרמורת קור עזה מטפסת במורד גבי .
ג'ורג' ישן בקרון הסמוך ורגליי מושטות קדימה כשגבי שעון על צד קיר הקרון המתכתי .
אני מביטה במעילו של טוני אשר על רגליי , הרקע שבו הולך ונפרם ואני יודעת שאם אשאיר אותו ככה לא יישאר לו יותר מידי זמן עד שיהפוך לחסר תועלת ולכן בעזרת חוט ומחט מתכת שהתעקמה לה מזמן אני מנסה לתפור חתיכת בד אדומה שמצאתי בקופסאת מתכת ישנה בכדי לכפות על מה שנפרם ונקרע .
הרוח הקרה דופקת על החלונות הרעועים עד שממש ניתן לשמוע את שריקותיה הדקות דרך חריצי החלונות השבורים .
תפר אחד ארוך וגדול בצד ימין ותפר נוסף קטן יותר בצד שמאל וחוזר חלילה .
שפתיי שבות למלמל את שירי הקיץ השמחים כשידיי עסוקות במלאכת התפירה . הבד האדום לא מתאים בצבעו למעיל השחור אך החתיכה הזאת היא כל מה שנותר בקופסא הישנה שהחלה לעלות אבק .

צריך לנקות שוב את הקרונות , ואולי לקנות עוד דבק בכדי לאטום את החורים השונים שבחלונות .

השעון התלוי בכישלון עקמומי על קיר המתכת מבשר את שחיכיתי לו ובו בזמן נמנעתי ממנו בכל תוקף .
הקרב של לוקה יחל בעוד פחות מעשר דקות ואני מרגישה בגופי הופכך לדרוך ומוכן לרגע בו אצפה בלוקה מדמם ונאנק מכאב בזירת הקרב האכזרית .
דנובן , היריב מולו הוא עתיד להתחרות , לא עומד לרחם עליו כלל , ולכל הרוחות , לא נדמה לי שלוקה יוותר או יחשוב על כך אפילו ברגע שבו השופט ישרוק לתחילת סבב לחימה נוסף .
המולת האנשים הנאספים סביב נשמעת בקול תרועה בעודי מתחננת שהרעש לא יעיר את ג'ורג' הישן בכדי שאוכל להשאירו בקרון הנעול וללכת לקרבו של לוקה בלי דאגות .

חיוך דק פורץ את שפתיי כשהתפר החדש נראה לא כל כך גרוע כמו שציפיתי שיהיה . צבע המשי האדום התאים במקצת למעיל השחרחר ויחד עם כפפותיה האדומות של לורה , נדמה לי שאוכל לגרום לכל המראה הזה להיראות מוזר הרבה פחות .
ידיי מניחות את המעיל המתוקן על כיסא הפלסטיק שנח לו בצד הקרון הכתמתם המחומם בעזרת גנרטור ישן ורגליי צועדות אל עבר המטבחון הקטן השורר בקצה החדרון .
אוויר חומק מראותיי באנחה יתרה כשקופסאת כדורי ההרגעה ניצבת אל מול עיניי . הבטחתי ללוקה שאשאר רגועה וכך אעשה . אני מחזיקה בכדור הנדוש שלמדתי להכיר מקרוב ובהחלטה מהירה אני מניחה אותו על לשוני ובולעת בלא מים . נותנת לגרון להרגיש בו יורד מטה ומטה גם אם נדמה כי הוא שורט את גופי באימה .