עוד

פרק 40- שבעה עשר אביבים

״מתי אנחנו חוגגים לך כמו שצריך?״ שאלתי, מחייכת אליו בציפייה.

הוא החזיר לי חיוך נרגש כשלי. ״היום בלילה?״ הציע והעביר יד בין תלתליו, התנועה פיזרה קמח לכל מקום כמו שלג דק.

חייכתי בשעשוע. ״היום בלילה.״  הסכמתי. הסתכלתי קדימה למצוא את בר ונבו הרבה מקדימה לנו ומשכתי את ידו של דין אחרי.

״לאן?״ הוא שאל, חיוך ענק מתוח על שפתיו. משכתי אותו אל מאחורי הבניין. הוא חייך כשהסתכלנו סביב, ומצאנו את עצמנו לבד. ״שובבה.״ הוא קרן.

עטפתי עם ידיי את צווארו ומשכתי את ראשו מטה אל שפתיי. החולצה המטונפת שלו נדבקה אל חזהי. הוא עטף את מותניי עם ידיו בשמחה ודחף אותי אחורה על הקיר החצוני של הבניין. שפתיו היו חמות. הטעם של הקמח על שפתיו השתלט במהרה על הנשיקה אבל לא היה לי אכפת, ידיי התחפרו בצווארו ברצון לעוד והוא נאנח לתוך שפתיי בצורך. הוא נשען מטה אל צווארי ונישק את הנקודה שמתחת לאוזן שלי. ״תרגע,״ צחקתי ודחפתי אותו ממני, הוא הרים אלי מבט רגוע ומטורף מתשוקה ביחד. ״יום הולדת שמח.״ אמרתי לו ברצינות.

״תודה, לרי.״

חייכתי אליו, הוא עדיין חיבק אותי ואני עדיין טבעתי בעיניו. ״איך אתה חוגג?״

הוא גילגל עיניים אבל ראו את ההתרגשות בפניו. ״אנחנו הולכים למסעדה המשפחה.״ האמת שהוא לא ילך למסעדה, כי זה סיפור כיסוי למסיבת ההפתעה שאנחנו עושים לו בערב. עיניו התחדדו לעברי. ״ואז בלילה אני אחגוג עליך.״ הוא סיפר לי.

גיחכתי והוא רכן לצווארי שוב ואני דחפתי אותו שוב. ״תשאיר קצת ללילה.״ רמזתי.

״תמיד יש לי עוד בשבילך.״ הבטיח.

חייכתי אליו והתקדמנו לעבר השכבה בחזרה. רציתי להחזיק לו את היד אבל אף פעם לא החזקנו ידיים וגם ככה זה לא הרגיש מתאים. הבנים ישבו בספסל מחוץ לכיתה של בר והצטרפנו אליהם. ״איפה הייתם?״ נבו שאל בשעמום, מתעסק בטלפון שלו.

״לרי, יש לך מלא קמח מסביב לשפתיים.״ צחק עלי בר, ״אלוהים, איך הגעת למצב הזה?״

העברתי את ידי סביב שפתיי במבוכה. גיחכתי. דין חייך אלי והלך משם. לא הצלחתי להוריד את עיניי מגבו המתרחק. ״אין לי שום מושג.״ עניתי לבר.

.
הקפה שלי רעד בכוס החמה כשעליתי את שלושת המדרגות בכניסה לאוטובוס. חציתי את הטרטוריה של היודניקים וקורל הייתה הראשונה להבחין בי.

״היום יום הולדת, היום יום הולדת!״ היא התחילה לשיר בהתלהבות ואני הסמקתי בבושה כשהשאר הצטרפו אליה.

״די, פדחנים.״ צחקתי ועדן הניחה זר פרחים לבן וענק על ראשי. ״תודה.״ הובכתי והיא חיבקה אותי.

נבו ניגש לנשק את לחי. ״מזל טוב, אחותי.״ הוא קרץ לי ושיחק עם אחד הפרחים שלראשי. אחד מהם נתלש והוא הסתכל על עדן בפחד, ששרפה אותו עם מבטה הנוזף.

דין נעמד ממושבו כדי לחבק אותי, חיוך מאולץ על שפתיו. נתתי לו לעטוף את ידיו סביבי אבל קפאתי במבוכה. הוא התרחק כדי להביט בי ואני לא הצלחתי להסיר מבט מעיניו העמוקות. ״מזל טוב.״ הוא איחל לי.

קפאתי לגמרי. הפעם אין נשיקת יום הולדת. והוא לא הולך לחגוג עלי הלילה. כל פעם חשבתי שזה יפסיק, אבל אז זה תפס אותי שוב וכל פעם לא מוכנה – העובדה שאני מאוהבת בו לחלוטין. זה שהכל חסר טעם בלעדיו.

חצי חיוך מובס השתלט על פניי. ״תודה.״ אמרתי בקרירות.

.
שוב בעיות בגן עדן?

מקווה שנהנתן.

310🤍✨🥺