עוד

פרק 32- אנוכיים

"אני מתגעגעת אליך." אמרתי לפני שיכולתי לעצור את זה. הוא פנה להביט בי בסקירה, מבטו אטום. "לחבר הכי טוב שלי." הבהרתי בבקשה.

"אני יודע," הוא הבהיר בקול עצור, קולו נמוך מתמיד. הוא העביר את כף ידו אחורה בתלתיו.

שמחתי שחן לא בחיים שלי יותר, אבל זה לא שינה כלום ביני לבין דין. הריב בנינו אמנם התחיל כשחזר לחן אבל עדיין היו את כל הטעויות שעשינו מאז ובעצם, גם לפני. אחרי כל מה שעשה בשבילי החודש, אני הבנתי שאני עוד כן סומכת עליו, אפילו עם הבגידה שלו בי. ידעתי שאין בן אדם בעולם שהייתי נופלת אחורה לזרועותיו ביותר קלות מאשר דין.

הוא, לעומת זאת, נפגע יותר מידי ורק רצה להתרחק. לא יכולתי להאשים אותו. הוא רצה יותר ממה שיכולתי להביא לו, הוא רצה שאני אהיה החברה הכי טובה שמגיעה לו. לא אחת שבורחת כשהכל נהיה קשה. אבל כזאת אני הייתי.

"אתה לא חושב שאפשר לחזור לזה?" תהיתי בעלבון. לא האמנתי שככה הכל נהיה.

"היינו החברים הכי טובים יותר מעשור, זה מה שטבעי לי. אני עוצר את עצמי מלהתקרב אליך בחזרה כי אני כבר גמור. אני לא יכול לחזור כשאני יודע איך זה יגמר."

"איך אתה חושב שזה יגמר?" תהיתי.

"זה תמיד את, לריאן. הכל סביבך. זה תמיד אני רוקד לפי החליל שלך, כשאת רוצה את נמצאת, כשאת רוצה את נעלמת.״ הפטיר בכעס, ״וגם אם פיזית את שם, את פשוט נעלמת. ואני יודע שאת מתמודדת עם הרבה אבל את לא יודעת איך זה כואב כל פעם שאת לא שם לאנשים מסביב שצריכים אותך. לי." הוא סיפר לי, בוהה בעיר העתיקה מולנו. תהיתי כמה לבבות הספיקו להשבר בנקודה הזאת שבה אני עמדתי.

"דין, אתה זה שנעלמת הפעם." הזכרתי לו בכעס מהול בעצב. הוא היה האחד שדחף אותי אחורה, הרבה אחרי שאני דחפתי אותו.

"אולי רציתי להחזיר לך," הוא התפרץ ברגע, "אלוהים יודע כמה כואב לי בסביבתך, אולי רציתי שאת תסבלי בגללי רק פעם אחת." הוא אמר בטינה.

פי נפער. כמה כואב לי בסביבתך. בחיים לא חשבתי שאני כל-כך נוראית בשבילו. "זה כואב גם כשאתה נותן את כל מה שאתה יכול וזה עדיין לא מספיק, דין." החזרתי לו והסטתי את שערי לאחור בכעס.

הרוח הכועסת החזירה אותו בחזרה קדימה. תלתליו של דין רעדו ברוח הקרה. הוא התסכל עלי באותו מבט פגוע.

נשפתי בתסכול. "לא התכוונתי להרוס לך עם חן. בחיים לא הייתי חושבת על להרוס לך משהו שעושה אותך כל-כך שמח." הבהרתי בכנות, למרות שזה שבר לי את הלב שהיא הייתה האחת שעושה אותו שמח. זה שיחק לי עם הראש, שהוא הכל בשבילי והיא הכל בשבילו. לא הבנתי איך הגורל יכול להיות כל-כך אכזר.

הוא הסיט מבט ממני ברגע. שנאתי את זה שאני לא רואה על מה הוא חושב, כמו שתמיד אני הייתי שקופה עבורו. "אני נפרדתי ממנה." הוא סיפר בקול נמוך.