הצלקות שלו/ His Scars || מינסונג/ Minsung (מתורגם)

פרק 9

זה היה יום שני. זה אומר שסוף-סוף הגיע היום בו ג'יסונג יכול ללכת הביתה.

השלושה ימים האלו היו גיהנום. ג'יסונג איבד את דעתו משעמום. החברים שלו באו לבקר אותו מתי שרק יכלו והביאו איתם אוכל בשביל ג'יסונג לאכול כי האוכל של בית החולים לא היה טוב. אבל כל מה שג'יסונג רצה לעשות היה לישון במיטה החמימה והנעימה שלו. הוא שנא להיות תקוע באותה תנוחה, אוכל את אותו אוכל.

הרופא נכנס ואמר לג'יסונג שהוא יכול לעזוב מתי שהוא רוצה. ג'יסונג בעיקרון קפץ מהמיטה ברגע שהרופא יצא מהחדר. הוא היה חופשי.

ג'יסונג בדק את השעה. 12:47 בצהריים. הצעיר יותר עדיין יכול להספיק להגיע בזמן לארוחת צהריים ולשלושת השיעורים האחרונים שלו.

הוא התלבט אם ללכת או לא כשהוא שמע את אחותו מדברת אליו. "ג'יסונג אתה לא הולך לבית ספר."

העיניים של הצעיר יותר נפערו בהפתעה. הוא הצביע על אחותו, "איך את ידעת שחשבתי על זה?"

ג'יהיו גילגלה את העיניים שלה, "אני עקרונית גידלתי אותך, אני מכירה אותך יותר טוב משאתה מכיר את עצמך. רק תישאר בבית ותנוח, אתה יכול ללכת לבית הספר מחר."

ג'יסונג רטן, "זה כל זה כל מה שעשיתי בשלושת הימים האחרונים. לנוח. אני רוצה לעשות משהו."

בריאן נעמד מהכיסא בו ישב ותלה את זרועו סביב כתפו של ג'יסונג, "אתה יכול לעשות את זה מחר. ככל שתנוח יותר, ככה תקדים להחלים."

ג'יסונג החמיץ פנים.

"תתעודד אח קטן. אם לא תלך לבית הספר אנחנו נראה את הסרטים האהובים עליך ונאכל את הדברים האהובים עליך."

עיניו של ג'יסונג אורו, "עסק."

__

ג'יסונג התעורר כאוב בבוקר הבא, כמובן, אבל הוא הרגיש מצוין. הצעיר התרגש מזה שהוא סוף סוף הולך לעשות משהו פרודוקטיבי היום במקום לשכב במיטה כל היום.

אחרי שהוא סוף סוף התארגן ולבש את התלבושת האחידה שלו, הוא קרא לאחותו. ג'יהיו פתחה את הדלת של ג'יסונג וראשה הציץ פנימה.

"מה המצב."

"אני יכול להשתמש באיפור שלך? אני רוצה לכסות את החבורה על הלחי שלי. אני לא ממש במצב רוח שהחברים שלי לכיתב ישאלו אותי מה קרה." ג'יסונג שאל.

"כן, מיד אחזור." ג'יהיו עזבה את החדר.

היא חזרה עם משהו ביד שלה. "שב."

ג'יסונג ישב על הכיסא ליד השולחן שלו וסובב את פניו אל ג'יהיו. "מה זה?"

"זה נקרא קונסילר, זה יסתיר את החבורה שלך. רק אל תיגע בלחי שלך או שזה ימרח ויתנגב." ג'יהיו החלה למרוח את הקונסילר על הלחי של אח שלה.